מכונת הרוע

מוחי היהודי שיער לתומו שלא מעט חללים יישארו ללא known מקום קבורה, כי בהתנפלות הברברית ב־7.10 הגיע ערב רב שבזז, אנס, רצח וגם חטף, ומי יידע לאתר את כולם. טעיתי.

החמאס מחזיק נ.צ מדויקים של כל גופה ואף של חלקי גופות, ובקצב ובשיקולים האפלים שלו הוא ממשיך לתעתע בנו, היהודים התמימים, ומשחרר לנו לאט גופות וחלקי גופות. הוא יודע בדיוק מה יש לו ביד ומה ערכו בעינינו, וינצל זאת עד תום כדי להכאיב עוד ועוד, עד שיוחזרו כלל אחינו לקבורה בקדושה.

את מתיו שלו הוא כמעט ואינו סופר, גם לא מכבד. זלזולם בערך החיים מתבטא גם בזלזול בערך המתים וקבורתם. בעולמו, חיי אדם - כולל חיי בני עמו - הם אמצעי, לא ערך, לא עשיית טוב ושכלול העולם, אלא רק חומר גלם למיקוח, לא נשמה שנבראה בצלם.

מכונת הרוע הזו ממשיכה להזין את עצמה משנאת יהודים ומהשאיפה להשמיד את כולנו, גם היום, לאחר תבוסותיה בשדה הקרב ואפסותה המוסרית. עצם ההתמדה ברע, בשקר ובהסתה מוכיחה עד כמה הרוע הוא מציאות קיימת בעולם שנצטרך להתמודד איתה עוד שנים רבות. החמאס ישקם את עצמו; לעת הזו הוא ילבש מסכה של מסכנות הומניטרית ושל שיתוף פעולה עם מדינות החפצות ב”שיקום עזה”, מבלי להבין שרוב עזה היא חמאס, עד העצם.

נספר לעצמנו שיש סיכוי שהכלכלה תנצח, שעזה־סינגפור תיבנה ותכונן, וש”הכל יבוא על מקומו בשלום”. נאיביים היינו, וכנראה שגם נהיה. זה כנראה חלק מהדי־אן־איי הבסיסי שלנו, שרוצה לראות את הטוב. אבל בתוך הרצון הזה אנחנו מוכרחים להישאר מפוכחים: גם אם יינתן שיקום, האינטרס הביטחוני של ישראל חייב להישמר, לאכוף ולפקח עליו בקפדנות, ללא ויתור.

מניעת כל דבר שיוכל לשמש בעתיד נגדנו אינה סיסמה אלא משימה יומיומית: פיקוח על חומרים, על תשתיות, על תנועת אנשים וכסף, על חינוך והסתה. זה לא פשוט, ומצריך עירנות רבה, חידוד מתמיד של מערכות הביטחון והבנה עמוקה של מהות האיום ושל חשיבות המשימה. נקווה שהעוסקים במלאכה מחודדים מספיק - ומבינים שעם מכונת רוע לא עושים ניסויים באופטימיות, גם אם טראמפ והעולם דוחף ומאמין בה, אנחנו חייבים להישאר מפוקחים.

קובי אלירז שימש כיועץ לענייני התיישבות תחת שרי הביטחון משה (בוגי) יעלון, אביגדור ליברמן ובנימין נתניהו וכיועץ לשר הביטחון נפתלי בנט לענייני שטחי C