העיתונאי נחום ברנע מתייחס בטורו השבועי בעיתון ידיעות אחרונות להודעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת גלי צה"ל.
"40 שנה ויותר אני קורא וחוזר וקורא לאזרוח או, בהיעדר פתרון אחר, לסגירת גלי צה"ל", פתח את דבריו.
"חשבתי שאת האנומליה צריך להפסיק. הצבא צריך להתמקד בביטחון, רק בו: לא טוב שהוא מתעסק בגוף תקשורת; רע שהוא מתעסק בגוף תקשורת אזרחי. יש סתירה מובנית בין צבא לתקשורת: קיומו של שידור צבאי יוצר ציפיות אצל קצינים, מהרמטכ"ל ומטה, לקבל גיבוי ותמיכה למעשיהם, לשדר מה שטוב לצבא ולפסול מה שפחות טוב", כתב.
"חשבתי שהצעירות והצעירים המצטיינים שעושים את שירות החובה שלהם בתחנה יכלו להועיל יותר במקומות אחרים; חשבתי שבטווח הארוך השירות מזיק גם להם: הם מפסידים את ההזדמנות הנהדרת, המיוחדת לישראל, להכיר מקרוב את החברה הישראלית על גווניה, לעמוד במבחנים מורכבים, להבשיל ולהתבגר. חלקם יוצאים מגל"צ כשהם זריזים, מיומנים, רהוטים להפליא, אבל ציניים, עפים על עצמם ומתחכמים סדרתיים. כך הם יישארו לאורך כל הקריירה: לעולם לא יתבגרו באמת".
"ענן הסגירה דחף בעבר את מפקדי התחנה לחפש שכפ"ץ שיגן עליהם מאיומי הפוליטיקאים. כך השתלט יעקב ברדוגו, תועמלן ועסקן ובורג במכונת הרעל, על שידורי האקטואליה בתחנה. הוא דירדר אותם לשפל מביך. הפוליטיקאים הריחו חולשה ועטו על הדם.
גל"צ נתנה פייט לקול ישראל: זאת הייתה התרומה הגדולה שלה לשידור הציבורי. התחרות הבטיחה שהחופש המקצועי יישמר. אבל בינתיים ההרגלים השתנו: חיילים וצעירים בכלל ממעטים להאזין לרדיו. הם גוללים ברשת או מקשיבים לפודקאסטים. גל"צ איננה הבית של החיילים, לא חשוב כמה תוכניות צבאיות נוספו ללוח השידורים - היא לא יכולה להיות".
עם זאת תקף ברנע את שר הביטחון, "מזמן לא היה לנו שר ביטחון שסובל מבעיה קשה כל כך של ביטחון עצמי. במערכת פוליטית נורמלית ראש הממשלה היה חותר לעסקת חבילה: אזרוח או סגירה של גל"צ בתמורה לוויתור על התוכנית לחיסול התאגיד ולהחלשת שאר הערוצים".
"הממשלה תמשיך לחתור להשמדת כל מבקריה, מבג"ץ עד גל"צ. היזהר במשאלותיך, אומרים הסינים, הן עלולות להתגשם. סגירת גלי צה"ל היא דוגמה מצוינת".