בעצרת שנערכה בכיכר החטופים בתל אביב נאם גם שורד השבי מקסים הרקין. "זה מאוד מרגש אותי לעמוד כאן. לא הכנתי שום נאום, אני פשוט מדבר מהלב כמו שאני עושה כל פעם".
"אני פה בזכותכם, סוף סוף אני מגשים את החלום שלי. שנתיים חלמתי על הרגע הזה, על הזכות הזאת לעמוד כאן ובמטרה אחת: להגיד לכם תודה. אתם הגיבורים האמיתיים. אתם החזרתם אותי הביתה. ולא רק אותי, את כל החבר'ה, כמעט, כן? אנחנו עברנו את הדרך הארוכה הזאת ונשאר לנו עוד קצת, עוד טיפה. ואנחנו ניתן את כל הכוח וכל הפוש ונגיע לפיניש, ואנחנו נחזיר את כל החטופים שלנו הביתה. אני רוצה פשוט להגיד לכם שיש מקום בלב שלי לכל אחד".
"כשישבתי במטרו, במנהרות שם, וראיתי את כל העוצמה הזאת, את הבמה הזאת, וכל האנשים, ושלטים, וכל המלחמה הזאת וכל הטירוף, אני אמרתי דבר אחד פשוט: אם הייתי יכול פיזית לעמוד פה ולחבק את כל השמונה מיליון, כמה שיש לנו, ולהגיד להם פשוט תודה - הייתי עושה את זה. אז אני מחבק אתכם מפה, מהבמה". הרקין הניף בשלב זה את ידיו כדי לסמן חיבוק.
"אני רוצה לחזור על עצמי - ולבקש מכם, כולכם - אני מעריץ אתכם - תשמרו על זה", הוא הוסיף. "למרות כל הקושי וכל האסון שקרה איתנו - ההדדיות הזאת, העזרה, כל הכוח שיש בנו, אסור לנו לאבד את זה. אנחנו רק צריכים להמשיך עם זה, להעריך את זה ואנחנו נעבור את זה. אני רוצה להגיד לכם תודה, תודה רבה, לכולם, אני חייב לכם את החיים שלי. תודה".