כמה פעמים ירדה רבקה לבאר כדי לשאוב מים לאליעזר? מה עבר לה בראש? אילו שאלות היא שאלה את עצמה ומה היה ברור לה ובכלל לא העלה בראשה שאלה? המפגש הזה על הבאר הזכיר לי בכיוון אחר, את שאלת התשלום בבית הקפה.
"למה הוא נתן לי לשלם?".
"היא מרוויחה לא פחות ממני, איך זה שהיא לא הציעה לשלם על הארוחה שלה?".
"למה היא נדחפת לשלם? היא לא מבינה שגבר רוצה לתת?".
כשהיא כועסת שהוא שילם, היא חושבת שהוא שוביניסט, או שהוא רוצה להראות כמה הוא מבוסס, או אולי שהוא פשוט לא איפשר לה לשלם, להיות זאת שנותנת. כשהוא כועס שהיא שילמה, הוא חושב שהיא פמיניסטית שחייבת להראות שגם היא יכולה.
שרשרת הפרשנויות הדמיונית
אבל זה לא נגמר כאן, כל פרשנות כזאת ממשיכה; הוא שוביניסט, ובטח ירצה שאשאר בבית עם הילדים, ויתנשא עליי כל החיים. היא פמיניסטית ובטח תרצה לפתח קריירה על חשבוני ועל חשבון הילדים.
בסך הכל דייט שני, בקושי הם מכירים, ופעולה אחת של תשלום חשבון גרמה להם לטעות ולחשוב שהם באמת מכירים, וגם יתחתנו ומה עלול לקרות חס וחלילה לעתידם המשותף.
עכשיו תחשבו כמה זוגות חמודים ומתאימים נפרדו, סתם, בגלל שרשרת הפרשנויות הדמיונית הזאת. כמה פעמים פגישה שהיתה נעימה שמחה וזורמת נגדעה בגלל שטות כזאת.
בזוגיות אמיתית אין מד נתינה וקבלה
כל אחד רוצה לקבל ולתת ובמערכות יחסים יש לנו שפע של הזדמנויות גם לקבל וגם לתת. במערכת יחסים נבנית אנחנו לומדים להכיר את מורכבות התפיסות שלנו ושל בני זוגנו.
אישה יכולה להיות קרייריסטית, ולאהוב לבשל במטבח. הוא יכול להיות איש עסקים אבל כשיגיע הביתה הוא יוריד את החליפה וייקח את הדלי והמגב לשטיפת רצפה. הוא יידע לבשל לה את מה שהיא אוהבת כשהיא חוזרת מאוחר מהעבודה ולפעמים היא תראה שהוא גמור מעייפות ותשטוף במקומו.
יש לנו נטיה להכללות, ליפול לקצוות, לפתוח פנקסי חשבונות. אבל בזוגיות מצמיחה אין מד נתינה וקבלה, יש בחירה באהבה.
גילה יובל היא מנבחרת המאמנים של פרויקט 252.
עדיין לא חברים בפרויקט 252? כאן מצטרפים >>