החלטת מועצת הביטחון האמורה לעבור הלילה, שבה מצויין גם 'נתיב למדינה הפלשתינית', שבניגוד להצהרות האו"ם זו החלטה מחייבת שמאפשרת הטלת סנקציות, היא ניצחון מדיני של החמאס במלחמה נגד ישראל שהחלה בטבח שמחת תורה תשפ"ד.
לא בגלל עצם המהלך שעתיד להוביל למדינה פלשתינית שההנהגה הישראלית ורוב הציבור הישראלי מתנגדים לו, אלא בגלל התסבוכת שהחמאס הצליח ליצור ביחסי ישראל-סעודיה - בדיוק לפי התכנית של סינוואר.
תזכורת: ערב שמחת תורה תשפ"ד, עמדו ישראל וסעודיה על סף חתימת הסכם נורמליזציה והצטרפות של סעודיה להסכמי אברהם, תוך התעלמות מוחלטת מהסוגיה הפלשתינית, וליתר דיוק: מהדרישה הוותיקה שכל התקדמות מדינית עם ישראל תכלול הקמת מדינה פלשתינית.
ההתפתחות הזו הטרידה את הפלשתינים, גם את הרשות הפלשתינית וגם את החמאס. אחד היעדים המדיניים של טבח שמחת תורה, לבד מעצם תאוות רצח היהודים והציפיה ששאר אוייבינו יצטרפו לחגורת האש סביב מדינת ישראל, היה לטרפד את ההסכם הישראלי-סעודי המתגבש. זה היה יעד ברור של סינוואר.
בתחילת המלחמה נדמה היה שההישג החמאסי בנושא הזה הוא זמני. סעודיה אמנם הקפיאה את מגעיה עם ישראל ודחתה את הצטרפותה להסכמי אברהם, אבל התחושה היתה שברגע שהמלחמה תסתיים בניצחון ישראלי חד משמעי, ששלטון החמאס ברצועה יושמד והאירגון יפסיק להיות איום על מדינת ישראל, הסעודים יזדרזו לחדש את המגעים עם ישראל ולחתום על ההסכם המיוחל.
זה לא קרה. זה לא קרה כי גם הציפיה לניצחון ישראל נכזבה. שנתיים אחרי מתקפת החמאס, החמאס המוכה והחבול עדיין שולט על רוב שטח הרצועה, שולט על אוכלוסיית הרצועה, ומהווה עדיין גורם מדיני משמעותי שאפילו ארה"ב מקיימת איתו מגעים מדיניים, ויעידו פגישות השליח האמריקני ויטקוף עם בכיר החמאס חליל אל-חיה, היחיד ששרד מההנהגה החמאסית הוותיקה.
נשיא ארה"ב טראמפ, ששם לו למטרה להביא להפסקת המלחמה ברצועה, ולהוט לקבל השקעות סעודיות בארה"ב, קשר את כל החוטים יחד במגמה לרצות את יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן: החלטה של מועצת הביטחון שתגבה את תוכנית 20 הנקודות שלו לסיום המלחמה ברצועה, והידוק הקשרים עם סעודיה, כולל נכונות למכור להם מטוסי חמקן 35-F. תמורת הרצון לחבר את סעודיה להסכמי אברהם ונורמליזציה עם ישראל, שילם טראמפ במטבע ישראלי זמין: המסלול להקמת מדינה פלשתינית, דבר שלא עמד על הפרק באופן מוחלט לפני שמחת תורה תשפ"ד, ושהפך בחודשים האחרונים לתנאי בלתי מתפשר של בן סלמן.
והנהגת החמאס הנוכחית יכולה לחכך ידיה בהנאה: ההסכם הישראלי-סעודי המקורי טורפד, וההסכם החדש כולל מדינה פלשתינית בכפיה. סינוואר וחבר מרעיו אמנם חוסלו בידי ישראל, אבל יורשיו נהנים מפירות המתקפה הרצחנית שלו.