מאז תחילת המלחמה ליוותי עשרות משפחות של פצועים ונופלים. מתוכם עשרות בוגרי ישיבות כולל ארבעה שלמדו בישיבת ההסדר בצפת.
כל לוויה היא כואבת, הלוויות הכואבות היותר הן של חיילים שנהרגו בגלל הוראות המוסר המזויף של הפצ"רית.
פצוע מהישיבה בצפת סיפר לי כי היחידה שלו ביקשה שחיל האויר יפציץ בנין שממנו יורים עליהם. אנשי הפצ"רית לא אישרו. החיילים נכנסו לבניין, הוא נפצע וחברים שלו נהרגו. במקרים אחרים ירו עליהם מהבית שלא הופצץ בגלל הפצ"רית והוראותיה. לפעמים נכנסו ונתקלו במארב.
חשוב שנדע כי הם נהרגו בגלל הוראות ונורמות שלא קיימות בשום צבא בעולם. החוק הבינלאומי מתיר להפציץ בנינים שיש בהם מחבלים, בוודאי החוק היהודי.
הוראות הלחימה המטופשות שלה החלישו את היכולת של צה"ל להכריע במלחמה. בגללם לא אושר לפגוע בשוטרים ואזרחים שהיו שותפים לפשעים בפרוץ המלחמה, אם הם לא היו חברים בארגוני הטרור. בגללם לא אישרו תקיפה של בית החולים שיפא וחיילים נאלצו להיכנס לבניין, אף שהיה מודיעין ברור כי מדובר בבסיס טרור.
מישהו צריך להעביר את כל הפצ"ריה סדרת חינוך שבה ילמדו אותם כי ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. שעל כל מחבל חל הכלל "הבא להורגך השכם להורגו". שום מלחמה לא תוכרע אם נמשיך במוסריות המזויפת שמחלישה אותנו.
כדי להכריע במלחמה צריכים לזכור שאנחנו צודקים ויש לנו את כל הזכות והחובה להכריע את האויבים שלנו ולהוריד אותם על הברכיים. זו הדרך היחידה שבה מסיימים מלחמה בשלום. אין לנו ילדים למלחמות מיותרות.
חובה עלינו להחזיר את עמוד השדרה המוסרי האמיתי של ישראל. לא המוסר הצבוע של הרווארד. לא המוסר המזויף של האו"ם, רק המוסר האמיתי שלנו. מוסר של עוצמה, של צדקת הדרך שמביאה ניצחון ומביאה גם את השלום האמיתי.