פגעי מזג האוויר מכים כבר תקופה לא מבוטלת באיראן. לאחר בצורת ארוכה הוכתה המדינה בשטפונות.
על הסערה הפנימית באיראן בעקבות פגעי מזג האוויר שוחחנו עם ד"ר תמר עילם גינדין, מומחית לאיראן במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה.
ד"ר גינדין מזכירה כי לא מדובר במזג אוויר ייחודי לאיראן אלא לאזור כולו, כולל ישראל שגם היא חווה בימים אלה חורף שחון ביותר, אך סדרי העדיפויות וההשקעה שלה שונים בתכלית מאלה של איראן. בעוד היא מקדמת מיזמים של התפלה ומזה שנים מחנכת את אזרחיה לחיסכון במים, ברפובליקה האיסלאמית ההעדפה היא "השקעה בטילים ותעשיות ביטחוניות. הם מעדיפים לשלוח עלינו חצי מיליארד דולר בלילה בטילים מאשר להשקיע בתשתיות שלהם".
על המציאות היומיומית באיראן מספרת ד"ר עילם גינדין: "בטהרן יש הפסקת מים קבועה בכל לילה עד הבוקר. בנוסף הם מעודדים אנשים לחסוך במים. בטוויטר יש מלא בוטים של המשטר ודרך טוויטר אפשר לראות מה המסרים שחשוב למשטר להעביר לעם. בשבועות האחרונים מדובר בהמון מסרים של חיסכון למים וזה שהמים הם ברכת החיים וכו'".
"כשרואים את החינוך שם לחיסכון במים מבינים שמדובר בצעדים שאנחנו חיים אותם כבר שנים. צריך להסביר לאנשים שכשמצחצחים שיניים סוגרים את הברז או שכאשר רואים צינור דולף צריך לתקן אותו. עד כה לא הייתה הדרכה נכונה ולא חינוך נכון, התשתיות שם רעועות. לפני כמה שנים היה פיצוץ בצינור המים לעיר יאזד, צינור שלא תוחזק כראוי, והביאו משאיות מים לעיר עד להשלמת התיקון. גם ההשקיה בחקלאות בשיטות מאוד מסורתיות. בנוסף, הייתה שאיבת יתר של מי תהום, בעיקר מאז המלחמה אבל גם לפני. כשטהרן הפכה לבירה, ב-1880, היו בכל איראן פחות מעשרה מיליון איש וכיום רק בטהרן יש יותר מעשרה מיליון איש וצריך תשתיות לכל האנשים הללו".
עוד מציינת עילם גינדין כי לאחר מלחמת איראן עיראק גברה ההשקעה בחקלאות ולשם כך שאבו יותר מדי ממי התהום, "מה שאומר שהבעיה היא לא רק למעלה, אלא גם למטה, בנוסף לכך שמזג האוויר סיפק לנו כמה שנים יבשות ברצף והשנה הזו אמורה להיות השחונה מכולן".
בימים הללו חוותה איראן שטפונות בעקבות שבר הענן שעבר גם על ישראל. עילם גינדין מציינת כי באחד הכפרים נמדדה ביום אחד, יום שני השבוע, כמות מים שבחורף רגיל ירדה בחודשיים, אך התשתיות לא היו ערוכות לניקוז המים ולאיסופם, מה שהוביל לשטפונות, "כך שגם כשכבר יורד גשם אלו לא גשמי ברכה. אין תשתיות שיודעות להתמודד ולרתום את המים האלה כדי למלא את החסר".
"הנהרות יבשים. סוכרים אותם כדי לאגור מים לשתיה בערים, אבל גם המאגרים הללו כבר יבשים. אחרי ששאבו את מי התהום הקרקע צונחת כי אין מים שיחזיקו אותה מלמטה וכך נוצרים בולענים ונוצרת שקיעת קרקע. המצב מאוד מאוד בעייתי", אומר ד"ר עילם גינדין ובהתייחס לתגובת העם היא אומרת כי אכן מפנים אצבע מאשימה כלפי ההנהגה שלא נערכה כראוי, אך הדבר עדיין לא מוציא את האזרחים לרחוב מאחר ומדובר בתופעת טבע ובנוסף מדובר בתופעה שהגיעה בהדרגה, כלומר שהאיראנים התרגלו אליה.
עוד מציינת עילם גינדין כי בין הגורמים שעליהם מוטלת האשמה נמצאת גם ישראל, והטיעון לאשמה הוא שבגללה ובגלל האמריקאים והמערב נשים אינן הולכות עם חיג'אב, ומשום כך האל זועם ומונע גשם. טיעונים שכאלה, אומרת עילם גינדין, נשמעים משליחי השלטון במסגדים ודרך בוטים ברשתות החברתיות. עם זאת התגובות העממיות דווקא כן מאשימות את המשטר.
הנשיא האיראני, אומרת עילם גינדין, מסרב להיכנס למשבצת של השעיר לעזאזל, כפי שנעשה לנשיאים אחרים במחדלים קודמים. הנשיא מסרב להגיד שהכול בסדר ושרק מדמיינים. הוא דווקא טוען שמדובר במחדל שהוא ירש אותו.
עוד מספרת עילם גינדין על ראיון של שר הביטחון האיראני באוגוסט ובו הוא ניסה להרגיע את העם ולומר שאין סיבה לדאגה, וכשהסביר מדוע אין לדאוג אמר שיש לאיראן תשתית לתעשיות ביטחוניות במדינות שלישיות והתעשיות הללו יופעלו בספטמבר. התגובות העממיות על דבריו היו זועמות, האם על זה זורקים את הכסף שלנו כשאין מים וחשמל וכשיוקר המחיה משאיר אנשים בלי מה לאכול. "דו"ח שפורסם לפני כמה שבועות קבע ששליש ממקרי המוות באיראן הם מתת תזונה", אומרת עילם גינדין הלמדה מהתגובות הללו כי העם מודע היטב להתנהלות הבעייתית של השלטון.
האם משהו יכול להוציא לרחוב את העם שכאמור מתרגל לקושי ההולך ומעמיק? להערכתה אם משהו יוציא את העם לרחוב זה יהיה משהו שלא ניתן לצפות אותו, כפי שהיה במחאות העממיות האחרונות, אחרי מותה של הסטודנטית. "יהיה איזשהו ניצוץ. שאני לא יודעת מהו אבל הוא יצית את הזעם העממי".