בסתיו של 1982 מתו באופן מסתורי שבעה בני אדם באיזור העיר שיקגו. התברר שכולם השתמשו במשכך כאבים של חברת תרופות גדולה ושלחלק מהבקבוקים הוחדרה כמות גדולה של ציאניד. בתוך שעות, החברה מצאה את עצמה במשבר אמון עמוק, אבל האופן בו בחרה להגיב שינה את המצב, ונלמד עד היום בבתי הספר לניהול. בחקירת הFBI עלה שמדובר בפעולה חיצונית של מישהו שהחדיר את החומר אחרי שהבקבוקים עזבו את המפעל, ובחברת התרופות יכלו לנצל את זה ולנסות להתנער מאחריות.
אבל הם בחרו אחרת: הם הורידו את הבקבוקים מהמדפים בכל רחבי ארצות הברית, מהלך שעלה להם מאות מליוני דולרים, עד שיוכלו לדאוג לאריזות בטוחות יותר. לאורך כל המשבר הם שיתפו את הציבור במידע ושיקפו את המצב. המהלך שלהם הפך לדוגמה קלאסית ללקיחת אחריות בזמן משבר: לא לחכות שהאש תכבה מעצמה, לא לתרץ, לא להאשים. פשוט לעמוד מול הטעות, לשאת בתוצאות, ולתקן.
יש לא מעט הבדלים בין שאול ודוד, שני המלכים הראשונים של עם ישראל. אפשר אולי לומר שהמעבר בין שאול - שנבחר להיות המלך הראשון אבל חטא ופינה את מקומו, לדוד - שהקים את שושלת המלוכה הנצחית של ישראל, הוא מעבר בין שני מודלים של מנהיגים. אחד ההבדלים הבולטים ביניהם הוא היכולת לקחת אחריות. שאול חוטא פעמיים (פרק י"ג, פרק ט"ו) ובשתי הפעמים הוא מתרץ תירוצים: העם לחץ עלי, זה העם רצה, לא נתנו לי. שמואל נוזף בו: "הֲלוֹא אִם קָטֹן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ רֹאשׁ שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אָתָּה" (שמו"א טו, יז). אתה המלך - תתאפס על עצמך ותפסיק לחפש הסברים ואשמים. אם יש בעיות, מינו אותך בשביל לפתור אותן. הגישה של דוד הייתה אחרת. כשהפעולות של דוד גורמות בעקיפין לפגיעה בנוב עיר הכהנים הוא לוקח אחריות באופן מלא. הוא מצהיר בפני אביתר ששרד: "אָנֹכִי סַבֹּתִי בְּכָל נֶפֶשׁ בֵּית אָבִיךָ" (שמו"א כב, כב), ולוקח אותו תחת חסותו. גם בהמשך הספר הוא תמיד ייקח אחריות על כשלונות, ויהיה מוכן לעבוד כדי ללמוד מהטעויות ולתקן את מה שאפשר.
מי שלא עושה לא טועה. זה נכון פי אלף אצל מנהיגים ונכון פי מיליון אצל שושלת מנהיגים כמו של דוד המלך, שנמשכת לנצח. השאלה היא אם מוכנים להביט לטעות בעיניים, לקחת אחריות מלאה על ההשלכות, ולהשתפר לפעם הבאה. זה נכון גם בחיים האישיים שלנו. חז"ל קובעים ש"דוד הקים עולה של תשובה" (ע"ז ה.) ושרטט לנו את המודל: להישיר מבט למה שלא עובד, לתקן, ולהיות טובים יותר עם כל יום שעובר. הנטייה האנושית היא להעלים עין מהבעיות, ולחפש תירוצים לטעויות. דוד המלך לימד אותנו שאפשר אחרת: לקחת אחריות, ופשוט להשתפר.
הטור מתפרסם במסגרת מיזם 'שניים ליום' שבו לומדים שני פרקי נ"ך ביום ומסיימים ביחד את התנ"ך בשנה. לחצו כאן כדי להצטרף לקבוצות הואטסאפ של המיזם. השבוע לומדים משמואל א פרק כ"ב עד לשמואל ב פרק ד'.