ועדת חקירה אישית

בהיעדר הסכמה להקמת ועדת חקירה ממלכתית או ציבורית לחקירת הגורמים שהביאו לפריצת המלחמה הקשה שעברנו, ובאווירה של חוסר אמון עמוק בציבוריות הישראלית, הקמתי עם עצמי ועדת חקירה אישית, שעליה אני סומך.

להלן השאלות שחייבות להישאל - והתשובות שלי.

האם יש קשר בין התנתקות ישראל מרצועת עזה והחרבת יישובי גוש קטיף לפני יותר מ-20 שנה, לבין המלחמה שפרצה על הגדרות באותה שבת נוראה?

תשובה: הקשר ברור ולא ניתן להכחשה. מי שהיה ראש ממשלת ישראל לפני ממשלת הפינוי ולפני הרצח, יצחק רבין ז"ל, שלא הסכים לפגוע בשום יישוב ישראלי ביהודה ושומרון ועזה, אמר לי בשיחה אישית: 'אם אנחנו לא נהיה בקטיף, יהיה שם הטרור של חמאס'!

מי שחשב ש'ההתנתקות' תביא לרגיעה כלשהי בגבולות הרצועה ועל הגדרות, טעה טעות חמורה! התוצאות היו השתלטות חמאס וארגוני הג'יהאד בעזה, ירי טילים חוזר ונשנה על ישראל, ומבצעי לחימה רבים של צה"ל - 'חץ דרומי' - 'גשם ראשון' - 'גשמי קיץ' - 'חורף חם' - 'עופרת יצוקה' - 'הד חוזר' - 'עמוד ענן' - 'צוק איתן' - פיצוץ מנהרות הטרור - 'חגורה שחורה' - 'שומר החומות' - 'עלות השחר' - 'מגן וחץ' - וגם השבי של גלעד שליט, והחזרתו בעסקה בה שוחררו גם ראשי הרוצחים במלחמה האחרונה.

במבצעים ההם, לפני המלחמה הנוכחית, נפלו כ-180 ישראלים ולוחמי צה"ל, ואלפי פלסטינים נהרגו בעזה, הרבה יותר מאשר בשנים בהן שלטה ישראל בעזה בממשל צבאי. לפיכך, המלחמה האחרונה היא המשך ברור למבצעי המלחמה מאז 'ההתנתקות'! האחריות המוסרית והפוליטית רובצת על כל ממשלות ישראל מאז, וגם על כל תומכי 'ההתנתקות', במיוחד ממשלות 'נתניהו' (שגם הצביע בעד 'ההתנתקות'!), אבל גם רוב האופוזיציות, ולמרבה הכאב גם רבים מיישובי ה'עוטף', שכולם תמכו ועודדו את החרבת גוש קטיף, ואת נסיגת צה"ל מעזה מתוך 'אמונה ברגיעה' משני צידי הגדרות.

מה הסיכוי שהשאלה הראשונה תעלה לדיון רציני בועדת חקירה 'ממלכתית' או אחרת?

תשובה: סיכוי קלוש, למרבה הצער, אבל בלי דיון רציני בשאלה המכרעת הזאת, אין ערך לשום ועדת חקירה.

מה עמד מאחורי התמיכה השקטה של ישראל בסיוע הכספי של קטאר לחמאס בעזה? מדוע זה נחשב כגורם מרגיע ומונע מלחמה? האם הייתה זאת הערכת מציאות כושלת של גורמי המודיעין, מוסד ושב"כ? או הכרעה מדינית וביטחונית של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו?

תשובה: גם וגם! ראשי המודיעין כשלו ב'קונספציה המרגיעה', וגם ראש הממשלה.

האם מנהיגי האופוזיציה מתנגדי נתניהו נושאים גם הם באחריות ל'קונספציה'?

תשובה: אלה מהם שהיו חלק מצמרת צה"ל ב-20 השנים האחרונות היו שותפים מלאים להערכות המצב 'המרגיעות', וגם הם נושאים באחריות המוסרית למלחמה האחרונה, כמו כל אלה שתמכו ממשיכים לתמוך ב'התנתקות' ובמדינה פלסטינית 'מפורזת' על הגדרות.

האם בנימין נתניהו בתפקידו רב השנים כראש ממשלה מהווה 'סכנה חמורה' למדינת ישראל, וחייב לסיים את תפקידו וללכת הביתה? או, שעם ישראל צריך לקבל החלטה כזאת בהכרעה דמוקרטית בבחירות?

תשובה: לסכנות יש שותפים רבים גם במפלגות האופוזיציה, ולכן אין שום תיקון אמיתי בפרישת נתניהו, אם השותפים לטעויות החמורות יחליפו אותו - מי שמפיל את כל האחריות על נתניהו מעיד על עצמו שאיננו ראוי להנהגה! במצב כזה רק עם ישראל יכול להכריע.

האם השסע בתוך עם ישראל, בעיקר בהנהגה הפוליטית היה גורם משמעותי לפריצת המלחמה?

תשובה: בלי שום ספק! יש עדויות ברורות למעקב של צוררי חמאס אחרי התקשורת הישראלית, ולעידוד שהם שאבו מהשסע בתוכנו, שהיה שיקול מרכזי בתכנון התקפת הרצח, וגם במועד שהם בחרו להתקפה.

האם ראש הממשלה הוא האחראי היחיד לשסע שבתוכנו? האם בלעדיו הייתה אחדות בהנהגה (כמו שנראה היה בממשלת בנט)?

תשובה: השסע התחיל במאבק המשפטי נגד נתניהו ובתיקי הפרקליטות שהוגשו נגדו - קראתי את כתבי האישום (בתיקי 2000 ו-4000) נגד נתניהו מיד כאשר הוגשו, השתכנעתי שאין בהם אישום פלילי אמיתי, והם נועדו לכפות על נתניהו להתפטר ב'עסקת טיעון' - מאז איבדתי את האמון הבסיסי בפרקליטות ובמערכת המשפט!

תמכתי בממשלת בנט בגלל האחדות שהביאה, ונתניהו אחראי לשסע שגרם לנפילתה. אבל השסע העמיק במחאת 'קפלן', ובעידוד חמאס במאבק עיקש נגד נתניהו וממשלתו תוך כדי מלחמה! לכן, יריבי נתניהו אחראים לשסע עוד יותר ממנו.

האם אובדן אמון במערכת המשפט בחלקים מהציבור הישראלי הוא המונע הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית?

תשובה: בוודאי! לפי החוק, ועדת חקירה ממלכתית מתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון, ונשיא שהצליח למנות את עצמו, לא יכול לצפות לאמון ציבורי רחב, במיוחד כאשר עמדתו הבסיסית ביחס לראש הממשלה ידועה וברורה מראש.

הדרמה החמורה סביב הפצ"רית ואירועים נוספים רק מעמיקים את חוסר האמון, ולא מאפשרים את הקמתה של ועדת חקירה שרוב הציבור יכול לסמוך עליה.

האם יש פתרון במצב כזה?

תשובה: הפתרון היחיד הוא מאמץ אמיתי להסכמה של רוב המחנות הפוליטיים על הרכב ועדת חקירה, שגם הקואליציה וגם האופוזיציה יוכלו להתייחס אליה באמון. למרבה הצער, המחנות פועלים כעת בכיוון ההפוך, גם בממשלה וגם באופוזיציה, ומעמיקים את השסע, במקום להקטין אותו.

האם ייתכן שהיו מעשי בגידה וריגול, שלפחות החמירו מאד את העיוורון של צה"ל ומערכת הביטחון לפני פרוץ המלחמה, וביום שפרצה?

תשובה: למרבה הכאב, לא ניתן לשלול אפשרויות כאלה, אבל בשביל לחשוף אותן נדרשת חקירה פלילית, ולא ועדת חקירה 'ממלכתית'. גם חקירה פלילית כזאת תתאפשר רק מתוך הסכמה מאחדת בין המחנות.