מספר הדיווחים על פגיעה מינית תחת השפעת חומרים מטשטשים עלה בשנת 2024 לשיא של העשור האחרון. כך עולה מהדוח השנתי של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
על פי הדוח, במהלך השנה החולפת התקבלו 317 דיווחים על פגיעות מיניות תחת השפעת חומרים כמו אלכוהול, סמים וסם אונס - עלייה חדה לעומת 119 דיווחים בשנת 2023 ו-243 בשנת 2022.
במהלך 2024 התקבלו במרכזי הסיוע למעלה מ-51 אלף פניות, מהן 12,757 פניות חדשות לקווי הסיוע וכ-4,000 פניות נוספות לצ'אט האנונימי שמפעיל האיגוד עבור בני נוער. מתוך כלל הפניות בנוגע לפגיעה מינית, 86% הגיעו מנשים ו-14% מגברים.
ב-68% מהמקרים, הפנייה עסקה בפגיעה שהתרחשה עד גיל 21, ו-71% מהפגיעות בילדות התרחשו בתוך המשפחה. אחת מהמגמות הבולטות בדוח היא עלייה של 30% במספר הפניות בנוגע לפגיעות מיניות בקרב בני נוער במסגרות חינוכיות, וכן עלייה של 50% במספר הפניות על פגיעות מיניות במקום העבודה.
מהנתונים שמסרה פרקליטות המדינה, בעקבות בקשת חופש מידע של האיגוד, עולה כי 81% מתיקי עבירות המין נסגרו ללא הגשת כתב אישום - בדומה לשנה שעברה. עם זאת, משרד הרווחה ומשרד החינוך העבירו את הנתונים הרלוונטיים רק אתמול, זמן רב לאחר המועד המקורי. המשטרה, מח"ש, שב"ס וצה"ל טרם העבירו את המידע, בניגוד להוראות החוק.
המנכ"לית אורית סוליציאנו תקפה את התנהלות הרשויות, ואמרה, "לאחר שנים רבות שבהן אנו אוספות את נתוני הרשויות כדי לספק תמונה מלאה ומהימנה של ההתמודדות המערכתית עם אלימות מינית, נדהמנו לגלות השנה שגופי אכיפת החוק ומשרדי ממשלה החליטו שלא להעביר את המידע. החלטה זו מביעה זלזול והתנערות מאחריות המדינה לאזרחיות ולאזרחים שלה".
עוד הוסיפה, "לצערנו אנחנו רואות זאת היטב בשטח בטיפול המשטרה בעבירות מין: יחס לא ראוי לנפגעות ולנפגעים, מחסור בחוקרי וחוקרות עבירות מין, סגירת תלונות מקוונות באופן מיידי, חקירות רשלניות ועוד. כל אלו תורמים לסגירת תיקי עבירות מין, ועבריינים שלא נותנים את הדין על מעשיהם. במציאות כזו, העשייה שלנו במרכזי הסיוע היא קריטית - לא רק הגנה על נפגעות ונפגעים, אלא גם מאבק על דמותה המוסרית של החברה הישראלית".
עו"ד לילי גץ הורוביץ, מנהלת פורום תקנה, הגיבה לנתונים הקשים, "הנתונים שפורסמו הבוקר צריכים לזעזע כל הורה ואיש חינוך בישראל. לא ייתכן שמוסד חינוך, המקום שאמור להיות הכי בטוח ומוגן עבור תלמידים ותלמידות, הופך לזירה של פגיעות שעלולות להותיר צלקות לכל החיים. זו לא רק קריאת השכמה, אלא אותות מצוקה למערכת החינוך ולמשרדי הממשלה שעליהם להפסיק להתייחס לנושא הזה כאל שולי, ולהטמיע מערכי שיעור מסודרים, שיח פתוח והכשרה מקצועית לכל אנשי הצוות החינוכי. רק חינוך לערכים של כבוד, גבולות, אחריות וזיהוי אותות אזהרה, יכול למנוע את הפגיעות הבאות. החברה הישראלית חייבת לשים סוף לתרבות ההשתקה ולהבטיח שמי שנפגע, לא יישאר לבד".