כאשר הוקמו הישובים החקלאיים בגוש קטיף ולפני כן המושבים בחבל ימית, היו ספקנים רבים בתחומי החקלאות אשר לא האמינו בסיכויי ההצלחה.
חבל ימית וגוש קטיף ממוקמים על שטחים של חולות דיונות נודדות. בעולם כולו אין זה דבר מקובל לעשות חקלאות בחולות נודדים ובפרט כאשר כמות המשקעים השנתית קטנה מאוד. כיום קימת בעולם כולו תופעה של "מידבור" דהיינו הפיכת שטחים חקלאיים לשטחים מדבריים ללא חקלאות. ישראל היא ,כנראה, המדינה היחידה בעולם שבה שטחי החקלאות נוגסים במדבר והופכים אותו לארץ נושבת.
זכורני שבאחד מסיורי בדיונות במטרה לחשוב מה ניתן לגדל בהם, פגשתי ישמעאלי זקן והלה שאלני מה אני מחפש בדיונות. עניתי לו שאני רוצה לגדל גידולים חקלאיים במקום. הוא הביט בי בפליאה ואמר בחצי עברית חצי ערבית : המקום הזה נקרא (בשפתם) " המדבר המקולל" ואינו מצמיח דבר.
זכינו בגוש קטיף לסייעתא דשמיא מיוחדת בתחומים רבים, ובאופן מיוחד בתחום החקלאי. ערב הגירוש הנורא והבלתי נסלח, היה היצוא החקלאי מהגוש למופת ארצי ולדוגמא לעולם כולו, כיצד ניתן להפוך "מדבר מקולל" לאזור חקלאי פורה ומצליח.
מספר גורמים חברו יחדיו להצלחה המרשימה : סייעתא דשמיא מיוחדת, חקלאים מסורים מאוד וחרוצים - מאמינים בני מאמינים, שיפורים והתאמות אגרוטכנולוגיות שפותחו לטובת הנושא ובהן מערכות השקיה ודישון מתוחכמות ודבקות מיוחדת במשימה.
אחד הענפים שפותחו בגוש קטיף הוא תחום גידול הירקות והתבלינים ללא חרקים. בתחילה רבים במשרד החקלאות לא האמינו שהדבר אפשרי, אולם בזכות ידע שנרכש, חקלאים חרוצים ומאמינים בחשיבות ההלכתית של התחום וכמובן סייעתא דשמיא גדולה הנושא הצליח. אין כיום בית שומר מצוות בישראל שאינו מודע לנושא ובד"כ גם צורך את התוצרת כשהיא נקיה מחרקים וללא שאריות של חומרי הדברה ("חסלט עלי קטיף") .
מיד לאחר שגורשנו מבתינו, קמלו הגידולים בחממות שהשארנו מאחור. הערבים היו בטוחים שהיהודים הרעילו את הקרקע. ולא היא. חקלאי יהודי לעולם לא ירעיל את אדמתו, אדמת הקודש. ההסבר לתופעה הוא, כי אין מדובר כאן בנס ופלא אלא בחוק טבע. ואסביר את הדבר.
אחד מחוקי הטבע שקבע הקב"ה בעולמו בבריאת העולם הוא שכאשר עם ישראל יושב בארצו, הארץ נותנת פירותיה בעין יפה וגם הרבה מעבר לכך, אולם כאשר עם ישראל מוגלה ח"ו מארצו ומנחלתו, האדמה אינה מסוגלת לתת את פירותיה לעם זר שאינו שייך אליה. במשך שנות גלותינו הארורה, ניסו הגויים להתיישב בארץ ולקיים בה חקלאות ולא עלתה בידם. אולם כאשר החלה שיבת ציון לפני כמאתיים שנה, התעוררה האדמה הקדושה מתרדמתה, והחלה לתת את פירותיה המתוקים לבניה השבים אליה במסירות נפשם.
הנביא יחזקאל ( פרק לו פסוק ח') מתנבא על אדמת ישראל וכורך את ברכת הארץ וקיבוץ הגלויות יחד : " ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". הגמרא במסכת סנהדרין (דף צ"ח ע"א) דורשת את הפסוק ומרחיבה את משמעותו : " ואמר רבי אבא , אין לך קץ מגולה מזה - כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ". ומוסיף רש"י (שם) " ואין לך קץ מגולה יותר".
בפרשתנו מצווה הקב"ה את יצחק, בשנת רעב בארץ ישראל : " שכן בארץ אשר אמר אליך ... גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (בראשית כו ב'-ג'). יצחק שומע כמובן מיד בקול ה' "וישב יצחק בגרר" ( שם פסוק ו'). גרר הוא אזור גוש קטיף שיבנה ויכונן במהרה בימינו. אמן.
הכותב הוא תושב לשעבר הישוב נווה דקלים בגוש קטיף, כיום בבני דקלים, אגרונום ראשי במכון התורה והארץ