כמעט כל ילד בן חמש רוצה להיות נהג טרקטור כשהוא יהיה גדול. יש במכונה הענקית הזו משהו שמדליק את הדמיון - הגלגלים הענקיים, העוצמה, היכולת לנוע בשדות הפתוחים. הילד בטוח שזה מה שהוא רוצה לעשות כל חייו.
אבל אז הוא מגיע לגיל 18, ופתאום טרקטור כבר לא נראה כל כך מרגש, והשאיפות שלו נודדות למקום אחר - אולי הייטק, אולי אקדמיה, משהו שמאתגר את המוח ומשלם כסף טוב. 20 שנה אחר כך, והוא שוב במקום אחר. הוא כבר לא בראש קרייריסטי, יותר מעניין אותו זמן עם המשפחה, ומשהו פחות תובעני.
שלושה גילאים, שלושה חזונות קריירה שונים לחלוטין. ואף אחד לא מופתע מזה, כי זה הגיוני, זה טבעי. אנשים משתנים. אף אחד לא מצפה ממך להישאר עם אותם החלומות כל החיים.
הבעיה היא, שמה שמקובל בעולם הקריירה, מעורר חשש רב בעולם הזוגי. הרי אנחנו לא מתחתנים עם בן זוג כדי להחליף אותו בכל 20 שנה, נכון? וזה הפחד הגדול של רבים ממחפשי הזוגיות כיום: "איך אני יודע שאני לא אשתנה? שהבחירה שלי היום תתאים לי בעוד 20 שנה?"
זו בהחלט שאלה לגיטימית. כי חתונה בגיל מוקדם היא החלטה של אדם צעיר, שעדיין מתגבש ועדיין לומד מי הוא ומה חשוב לו. מי באמת יכול לדעת מה יהיו ההעדפות הזוגיות שלו בעוד 20 ו-30 שנה?
במשך השנים בהם אני מלווה מחפשי זוגיות במסגרת פרויקט 252, אני נתקל שוב ושוב בפחד הזה. צעירים שגדלו עם ערכים של משפחה וזוגיות, מוצאים את עצמם תקועים בדילמה: מצד אחד הרצון העמוק להתחתן ולהקים בית, ומצד שני החשש מהתחייבות לכל החיים מול עתיד לא ברור.
אז הנה הסוד שיכול לשנות את כל התמונה: אנחנו לא אמורים לחפש את 'מגשים החלומות' שלנו. אנחנו מחפשים שותף לדרך משתנה.
תחשבו על החברים הכי טובים שלכם. הם כנראה השתנו מאז שהכרתם אותם, נכון? אולי פעם הם אהבו לצאת לבילויים כל לילה, והיום הם מעדיפים ערב שקט בבית. אולי השתנתה הרמה הדתית שלהם, או המקצוע, או התחביבים. אבל הם עדיין החברים שלכם.
למה? כי החברות לא בנויה על תכונות קבועות, היא בנויה על משהו עמוק יותר - על הבנה הדדית, על כימיה, על הערכה, על הרצון להיות ביחד גם כשהדברים משתנים.
זה בדיוק מה שאנחנו צריכים בזוגיות: יש דברים שצריכים להישאר - ערכים בסיסיים, כבוד הדדי, רצון אמיתי להיות ביחד, מחויבות לקשר. אבל מעבר לזה? מותר לבן הזוג להשתנות.
אם בן הזוג שלך בחר במקצוע אחר - זה לא סוף העולם. אם הוא מצא תחביבים חדשים - זה לא אסון. אם הרמה הדתית שלו השתנתה - זה לא בהכרח משבר. כי אם בחרתם את השותף הנכון מההתחלה, לא את התכונות הספציפיות שלו ברגע מסוים - אתם יכולים לצמוח ביחד, גם כשהצמיחה מובילה לכיוונים שונים מאלה שתכננתם.
אז השאלה שצריך לשאול לפני החתונה היא לא "האם התכונות של האדם הזה מושלמות בשבילי עכשיו?" השאלה היא: "האם אני יכול לגדול עם האדם הזה? האם יהיה לי כיף לעבור את אתגרי החיים לצידו? האם יש לנו את הגמישות לאפשר זה לזה להשתנות?"
כי ברגע שאתם נכנסים לנישואים בראייה הזאת - שבן הזוג שלכם מותר לו להשתנות, ואתם מותרים לעצמכם להשתנות - ההחלטה הופכת להיות הרבה פחות מפחידה. זה לא התחייבות לתמונת מצב קפואה, זה התחייבות לדרך משותפת, עם כל הפניות שלה. וזה משהו שאפשר לשאת.
להצטרפות לפרויקט 252 לחצו כאן >>
צוריאל גביזון הוא מייסד פרויקט 252 לליווי מחפשי זוגיות