מחר (חמישי) יצוין חג הסיגד שעלה יחד עם יהודי אתיופיה לישראל. לקראת האירוע שוחחנו עם הרב משה פטגו, שחקר את הפער התורני בין ההלכה המסורתית למנהגי העדה.
הרב פטגו, ר"מ בישיבת בני עקיבא קרית הרצוג, רואה בתפיסה הכוללת של היהדות את ההבדל בין מנהגי העדה לעולם ההלכה המסורתי. בעוד הגישה באתיופיה הייתה "חיים של מקדש", כלשונו, המציאות ההלכתית כפי שהתפתחה לאורך השנים הייתה אחרת.
דוגמא לכך מוצא הרב פטגו בתקנות רבי יוחנן בן זכאי טרם היציאה לגלות, בין השאר נטילת לולב לאורך כל ימי חול המועד ולא רק ביום החג עצמו. "הוא חי בדור של מקדש כשפתאום אין מקדש וצריך לשנות פאזה", אומר הרב פטגו ומציין מנהגים שהיו נהוגים בקהילת יהודי אתיופיה ולא בקהילות אחרות, ובהן דיני טומאה וטהרה.
המנהג באתיופיה היה שאישה לאחר לידתה הייתה עוברת למגורים ב'בית הנידות' למשך ארבעים יום אם נולד לה בן. בתקופה זו היא אינה שוהה עם משפחתה, ולאחר ארבעים יום היא טובלת וחוזרת לביתה. אותו בית שהוגדר לנשים נידות ונשים לאחר לידה היה מוקף באבנים והמזון היה מועבר לצלחתה של היולדת באוויר מעל האבנים הללו. במנהג זה רואה הרב פטגו דוגמא לאופי חיים תחת מציאות של מקדש, לעומת ההבנה ההלכתית שהייתה בגלויות אחרות. את הגישה הזו היה צורך לשנות עם הגעתם של העולים לישראל.
"אנחנו העליה האחרונה שהגיעה לפני ארבעים שנה ולדור המבוגר יותר היה קשה לקבל את הדברים האלה", אומר הרב פטגו ומציין גם את ההבדל בין יהודי אתיופיה לשאר בני העדות בהתייחסות לשבת. באתיופיה התפיסה היא שערך השבת גדול מערך החיים, בניגוד לתפיסת ההלכה המסורתית, כך שבמקרה של פיקוח נפש על אדם למסור את נפשו ולא לעבור על השבת.
עם זאת הוא מציין כי אופיה של השבת היה גם הוא אחר. לא הייתה פרשנות של אבות המלאכה על פי המלאכות במשכן כמקובל במסורת חז"ל. "בשבת באתיופיה הכול עצר מלאכת. מניחים הכול ולא יוצאים מהכפר. יש תפילה, מתרכזים סביב מפגשי משפחה וקהילה".
"יהודי אתיופיה גלו לפני חורבן בית ראשון, כך שאפשר לומר שנעצרנו בזמן. היה לנו ניתוק של אלפיים שנה מהעולם היהודי, מהתלמוד. אנחנו חיים עם המקרא ומה שקיים בתנ"ך היה לנו. לכן יש לנו את פורים, אבל חנוכה שהוא תקנה חז"לית, לא הגיע אלינו. חיינו בתדר אחר בעקבות הניתוק וקיבלנו את הדברים כשהגענו. למבוגרים היה קצת קשה יותר, אבל הדור הצעיר קיבל".
על ההתאקלמות וההתערות של העדה בחברה הישראלית, אומר הרב פטגו כי קיים קושי, אך קושי היה לכל עדה כאשר הגיעה לארץ. לתחושתו קיימים שיפור וחיבור בין העדה לחברה הישראלית. "אנחנו בכיוון הנכון".
"התפיסה שלי היא שבמקום שבו יש חושך צריך להפיץ אור, וממילא כל החושך יברח", הוא אומר וכשהוא נשאל מתי יגיע היום בחג הסיגד ישתתפו בני עדות אחרות, גם אם אינם פוליטיקאים, הוא משיב ומספר על המסר שהעביר בהרצאותיו כקצין ורב מטה חיל האוויר. "אני אומר שהחג לא נועד רק להרמת כוסית לעדה האתיופית, אלא מדובר בחג שהוא מפגש שלנו עם האחים שלנו שלא ראינו אותם 2500 שנה. אני שומע שמדברים על זה שקלטו אותנו ושילבו אותנו, אבל אני אומר להם שהשיח צריך להשתנות. לא לדבר על השתלבות אלא על הובלת החברה הישראלית למקום טוב יותר, שאנחנו נהיה שותפים להובלה הזו של החברה כולה. כשהשיח ישתנה בכל המרחב - הרי להשתלב השתלבנו מזמן - כשיתנו לאנשים המוכשרים שבעדה לתת את מה שיש להם לתת, הכול ישתנה".
"יש הרבה אנשים מוכשרים בקהילה, הרבה הרבה קצינים מוכשרים. צריך להסתכל עליהם בגובה העיניים ולתת להם תפקידים בעלי השפעה וכך הם יעיפו את החברה כולה קדימה".