שר הביטחון שאול מופז הודיע לח"כ גילה פינקלשטיין כי העצור המנהלי נועם פדרמן הועבר בהסכמתו לאגף "אסירי העבודה" בכלא שקמה במקום כלא אשמורת, שבו היה עצור במשך תקופה ארוכה.
לאחרונה פנתה פינקלשטיין לשר הביטחון במכתב, ובו טענה כי תנאי מעצרו של פדרמן בכלא אשמורת הם בלתי נסבלים: הוא שרוי בבידוד, ובתאים סמוכים לו יושבים עצירים ביטחוניים ערבים, ובהם דיראני ועובייד. לדבריה, לא אפשרו לו קיום מצוות מינימלי, כגון השתתפות בתפילות במניין, וכן נמנע ממנו ביקור רופא חיצוני.
היא קראה למופז להתערב בעניין בעצמו, לקבל הכרעה ואם אכן תבוסס האשמה נגדו להעמידו לדין, ולא לנקוט "שיטה נדירה ונפסדת של מעצר מנהלי", כלשונה.
במכתב התשובה ששיגר שר הביטחון נכתב: "פדרמן הוחזק בכלא אשמורת על פי תנאי מעצר שהמליצו עליהם גורמי ביטחון. לאור המלצת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בחן שר הביטחון את מקום המעצר שנית והחליט להעביר את העציר לאגף 'עצירי עבודה' בכלא שקמה. הדבר נעשה בהסכמתו של העציר ולאחר שהתחייב להקפיד על הוראות ביטחון, והפרתן תחייב העברתו למתקן שמור יותר", לשון הודעת שר הביטחון.
בשיחת טלפון אמרה אלישבע פדרמן לכתבתנו לאה רבינוביץ' כי אכן בעלה כלוא עתה באגף אסירי העבודה, בעלי זכויות יתרות על אלו של שאר האסירים, אך עם זאת היא ציינה כי עדיין שלטונות הכלא מפלים את בעלה לרעה משאר האסירים באגף, ולמעשה אין הוא זוכה להקלות הניתנות להם: לשאר "עצירי העבודה" מתירים להסתובב בין הביתנים של מתחם בית הכלא, להכניס מוצרי מזון, ספרים וחפצים נוספים מחוץ לכותלי בית הסוהר ומאפשרים להם לקבל ביקורים במידה סבירה.
לעומת זאת בעבור נועם עיצבו "תוכנית מיוחדת": עליו נאסר לצאת ממתחם חדרי השינה, אפילו לא לחצר, וכאן יצוין שבכלא אשמורת הוא כן יצא אל החצר.
לדברי פדרמן, באגף שבו שוהה בעלה עומדים לרשות האסירים שישה מכשירי טלפון, והם אמורים לתאם ביניהם את השימוש במכשירים במשך כל שעות היום. לנועם פדרמן, לעומת זאת, מותר להשתמש רק באחד מהמכשירים, וזאת לפרקי זמן של חצי שעה פעמיים ביום בלבד, וכן בתוך המכשיר היחיד הזה העומד לרשותו, התקינו מכשיר הקלטה, וכל שיחה שלו מוקלטת, אומרת פדרמן.
לדבריה, בני משפחתו מספקים לו כרטיסי טלכרט , אך מנהל האגף החרים אותם, והוא מעניק אותם לבעלה רק כל אימת שמנהל האגף חפץ בכך, בערך פעם ביומיים או שלושה. נוסף על כך סיפרה פדרמן כי לבעלה הוקצתה מכסת ביקורים בת 45 דקות אחת לשבוע.
"מכיוון שאנחנו שמונה, כלומר אני וילדיי, כל אחד יכול לראות את אביו כחמש דקות בלבד, ולכן החלטנו שלא לבקרו", אומרת פדרמן. "איננו מעוניינים ליצור את הרושם כאילו אנחנו באמת זוכים ליחס אנושי, כי לאמיתו של דבר אין כאן מתן כל זכויות אנושיות", דברי אלישבע פדרמן. (ר)
לאחרונה פנתה פינקלשטיין לשר הביטחון במכתב, ובו טענה כי תנאי מעצרו של פדרמן בכלא אשמורת הם בלתי נסבלים: הוא שרוי בבידוד, ובתאים סמוכים לו יושבים עצירים ביטחוניים ערבים, ובהם דיראני ועובייד. לדבריה, לא אפשרו לו קיום מצוות מינימלי, כגון השתתפות בתפילות במניין, וכן נמנע ממנו ביקור רופא חיצוני.
היא קראה למופז להתערב בעניין בעצמו, לקבל הכרעה ואם אכן תבוסס האשמה נגדו להעמידו לדין, ולא לנקוט "שיטה נדירה ונפסדת של מעצר מנהלי", כלשונה.
במכתב התשובה ששיגר שר הביטחון נכתב: "פדרמן הוחזק בכלא אשמורת על פי תנאי מעצר שהמליצו עליהם גורמי ביטחון. לאור המלצת נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים בחן שר הביטחון את מקום המעצר שנית והחליט להעביר את העציר לאגף 'עצירי עבודה' בכלא שקמה. הדבר נעשה בהסכמתו של העציר ולאחר שהתחייב להקפיד על הוראות ביטחון, והפרתן תחייב העברתו למתקן שמור יותר", לשון הודעת שר הביטחון.
בשיחת טלפון אמרה אלישבע פדרמן לכתבתנו לאה רבינוביץ' כי אכן בעלה כלוא עתה באגף אסירי העבודה, בעלי זכויות יתרות על אלו של שאר האסירים, אך עם זאת היא ציינה כי עדיין שלטונות הכלא מפלים את בעלה לרעה משאר האסירים באגף, ולמעשה אין הוא זוכה להקלות הניתנות להם: לשאר "עצירי העבודה" מתירים להסתובב בין הביתנים של מתחם בית הכלא, להכניס מוצרי מזון, ספרים וחפצים נוספים מחוץ לכותלי בית הסוהר ומאפשרים להם לקבל ביקורים במידה סבירה.
לעומת זאת בעבור נועם עיצבו "תוכנית מיוחדת": עליו נאסר לצאת ממתחם חדרי השינה, אפילו לא לחצר, וכאן יצוין שבכלא אשמורת הוא כן יצא אל החצר.
לדברי פדרמן, באגף שבו שוהה בעלה עומדים לרשות האסירים שישה מכשירי טלפון, והם אמורים לתאם ביניהם את השימוש במכשירים במשך כל שעות היום. לנועם פדרמן, לעומת זאת, מותר להשתמש רק באחד מהמכשירים, וזאת לפרקי זמן של חצי שעה פעמיים ביום בלבד, וכן בתוך המכשיר היחיד הזה העומד לרשותו, התקינו מכשיר הקלטה, וכל שיחה שלו מוקלטת, אומרת פדרמן.
לדבריה, בני משפחתו מספקים לו כרטיסי טלכרט , אך מנהל האגף החרים אותם, והוא מעניק אותם לבעלה רק כל אימת שמנהל האגף חפץ בכך, בערך פעם ביומיים או שלושה. נוסף על כך סיפרה פדרמן כי לבעלה הוקצתה מכסת ביקורים בת 45 דקות אחת לשבוע.
"מכיוון שאנחנו שמונה, כלומר אני וילדיי, כל אחד יכול לראות את אביו כחמש דקות בלבד, ולכן החלטנו שלא לבקרו", אומרת פדרמן. "איננו מעוניינים ליצור את הרושם כאילו אנחנו באמת זוכים ליחס אנושי, כי לאמיתו של דבר אין כאן מתן כל זכויות אנושיות", דברי אלישבע פדרמן. (ר)