בחזרה לעתיד

השבוע זכיתי להיות שותף בכנס יוצא דופן שהתקיים בכנסת. כנס שהיה מבחינתי רגע של גאולה. היה זה אך סמלי בעיניי, שמי שיובילו כנס גאולי שכזה יהיו נשים.

יוזמות הכנס היו נשות הארגון "שוברות שוויון" בהובלתה של נעמה זרביב שפועלת עם חברותיה ללא ליאות ובאנרגיות חיוביות ובלתי פוסקות לקידום שפה נשית ייחודית - "פמיניזם משפחתי"; "להשמיע את קולן של הנשים תוך הדגשת ערכי הנשיות, האימהות והמשפחה". שיח אלטרנטיבי לזה הפמיניסטי הרדיקלי הרואה את "היחסים בין גברים ונשים כיחסי עוינות ומאבק".

את הכנס הובילה יו"ר השדולה למען האישה החרדית והדתית ח"כ לימור סון־הר־מלך, שבאצילותה מביאה לחברה הישראלית קול נשי יהודי ייחודי, עדין ועוצמתי כאחד.

רבות וטובות נוספות הובילו את הכנס הזה שכותרתו הייתה "עד החתונה - הכנס להעמקת הקשר הזוגי", והבשורה שבקעה ממנו הייתה בעיניי כאמור - גאולית, חדשנית ופורצת דרך.

מתוך שלל הדוברים שנשאו דברים בכנס הייתה אחת שדבריה, כך נדמה לי, בלטו במיוחד, ושלא היה אפשר להישאר אדישים אליהם. היא הוזמנה לכנס בגלל סרטון קצר שהעלתה לרשת החברתית לאחרונה ובו היא הכריזה שאף שאיננה אישה דתית, היא החליטה "לשמור נגיעה".

שמה של הדוברת הוא תהילה דביר, בת 34, יזמית ומנטורית להפרעת קשב וריכוז, מייסדת "מרכז תהילה", אומנית ואם חד־הורית לשני בנים. וכך היא פתחה את דבריה בכנס:

"אם היו מזמינים אותי לפני שנה לכנס הזה הייתי מתפוצצת מצחוק. מי אני שאדבר על זה... ברגע שהרצון שלי התבהר, הבנתי שהחיים שלי משתנים בעקבותיו. ושאני בעצם לא יכולה יותר לחזור ולעשות דברים שאולי היו נראים לי הגיוניים בעבר, כמו להכיר אנשים, ועל הדרך לזרום למערכות יחסים זמניות".

"ברגע שהחלטתי את זה, משהו בי נרפא. הערך העצמי שלי כאישה פתאום חזר ועלה, פתאום ראיתי אותו. וההחלטה הזאת גרמה לי לשקט פנימי ולמיקוד, בעיקר בהתפתחות האישית שלי".

עד החתונה

כאמור, אל הכנס הוזמנה תהילה בעקבות סרטון ויראלי שלה שבו הצהירה על החלטתה לשמור נגיעה כחלק מהבנה עמוקה של הנזקים שנוצרים כתוצאה ממגע טרם זמנו:

"בסרטון באתי ואמרתי שהחלטתי לשמור נגיעה עד החתונה, ובזכות הסרטון הזה אני גם פה... כשאת רווקה ואת יוצאת לחפש אהבה, את המקום הבטוח שלך בעולם, אז את חשופה. את חשופה למערכות יחסים שהמדד להצלחה הוא קודם כול משיכה. כי כשאנחנו הולכות לחפש אהבה או זוגיות בעולם של דייטים, המדד הוא משיכה. אם יש לי משיכה ממשיכים הלאה. אם אין לי משיכה אז אין למה להמשיך לדייט הבא..."

"אני לא באה לפה מהמקום הדתי, והרצון שלי זה כי נשים חילוניות ובחורות חילוניות, ישמעו את זה כשהן יוצאות לדייטים ויהיה להן את האומץ לבוא ולהגיד: "השיח הוא האם אתה יכול להיות בעלי או לא, ואם אתה לא יכול להיות בעלי, אז אין בכלל לאן להמשיך. לא לדייט הבא ולא לשום מקום אחר. אני הולכת לחפש את בעלי. לא הולכת לחפש עוד איזה מישהו שישחק לי אותה כאילו הוא מעוניין בי עד שהוא יהיה מעוניין במישהי אחרת..."

"אז שמירת נגיעה היא לא רק עניין דתי בעיניי. והקונספט הזה של 'עד החתונה' הוא לא עניין דתי, הוא עניין נשי והערך שלנו כנשים בעיניי זה לא רק ברמת הפרט אלא ברמת הכלל והחברה והתרבות והאיכות של התרבות והאיכות שלנו כחברה".

כשכנסת ישראל נותנת במה לכנס כזה, ולקולות כאלה, שמבקשים לשקם את התא המשפחתי ואת הזוגיות והאינטימיות, לזה קוראים גאולה. ולשמוע קול כמו זה שמשמיעה תהילה, זה ממש קולה של כנסת ישראל במובן הרוחני של הביטוי. קולו של עם שנוצר לספר תהילת ה'.

מודל הזוגיות שנכשל

בחוברת מקבץ ניירות העמדה שהוציא ארגון "שוברות שוויון" לרגל הכנס, כתבה תהילה את סיפורה מזווית נוספת: "בשנה האחרונה אני במסע של חזרה בתשובה ושמירת מצוות, ובמהלכו התחלתי לחקור את נושא הזוגיות בעולם החילוני. והבנתי שהדרך שבה הורגלנו למצוא אהבה מובילה אותנו ללבבות שבורים, מיואשים ובודדים".

"והחלטתי החלטה שלא חשבתי שיום אחד אומר אותה בקול - החלטתי לשמור נגיעה עד לחתונה. כשפרסמתי ב'סושיאל מדיה' שלי את ההחלטה שלי בנושא וראיתי את התגובות, הבנתי עד כמה החברה שלנו לא מבינה את הנזקים הנפשיים והפסיכולוגיים שבאים בעקבות מגע לפני חתונה... עד כמה התרחקנו מהאמת ומהתמימות ובעיקר מהטבע שאיתו נולדנו. התרחקנו מנשיות אמיתית וגם מגבריות אמיתית".

"הדרך למציאת זוגיות בעולם החילוני מתרחשת דרך דייטים, כשמדד בולט להתאמה הוא עניין המשיכה, שרחוקה מלהיות קשורה ליכולת לבנות בית".

"טשטוש הגבולות בין הנקבי לזכרי משפיע על הבריאות הנפשית שלנו כדור וקולקטיב".

"אשמח לתת את קולי לא כחרדית, ולא כפמיניסטית או אנטי פמיניסטית אלא כאישה צעירה שמחפשת את האמת. והבינה שמודל הזוגיות שגדלנו עליו נכשל. זה הזמן לחזור אחורה, למה שהיה פעם..."

לחזור לעתיד

פרשת תולדות שזורה בסיפורי נישואין; בתחילתה, באמצעה ובסופה (עי' הד חוזר, הרב יהודה שביב זצ"ל עמ' 45). תחילתה בנישואי יצחק ורבקה:

"וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה... לוֹ לְאִשָּׁה" (כה, כ).

בסופה: "וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (כח, ט).

ובאמצעה: "וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי" (כו, לד).

רש"י בעקבות חז"ל עמד על הניסיון המלאכותי של עשו לחקות במעשיו את מעשי אביו. לכל אורך השנים עשו ניצל את ההזדמנויות שנקרו בדרכו לקשרים אקראיים ובלתי מחייבים שפגעו בנשים וגם בגברים;

"עשו היה נמשל לחזיר שנאמר (תהלים פ) יכרסמנה חזיר מיער החזיר הזה כשהוא שוכב פושט טלפיו לומר ראו שאני טהור כך אלו גוזלים וחומסים ומראים עצמם כשרים כל מ' (=40) שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם כשהיה בן מ' (=40) אמר אבא בן מ' (=40) שנה נשא אשה אף אני כן".

עשו הוא צייד. היחס שלו לנשים הוא כיחס הצייד לקורבנותיו. בדרכו למיסוד הקשר הזוגי שלו הוא רומס קשרים רבים אחרים ומותיר לבבות שבורים ומרוסקים. רק אז הוא בוחר למסד את חיי נישואיו, לאחר שנות הוללות ונהנתנות. כביכול, כמו אביו יצחק שהתחתן גם הוא בגיל ארבעים.

אלא שיצחק אביו לעומתו, ממתין שנים רבות עד לקשר האחד הנכון, ושומר את עצמו אליו בנאמנות. דווקא מפני שהוא ממתין לקשר העתידי שבו הוא עוד יצחק, בלשון עתיד, הוא גם זוכה ומצחק עם אשתו האחת גם בהווה (כו, ח), עדות לממד הגאולי־עתידי המתוקן שיש בקשר הזה.

תהילה כתבה: "זה הזמן לחזור אחורה, למה שהיה פעם..."

ואנחנו, בעקבות יצחק ורבקה, נדייק את דבריה מעט ונגיד שזוהי הבשורה של היהדות לעתיד האנושות כולה: זה הזמן לחזור לעתיד!

מתוך המאמר שיפורסם השבת בעלון באהבה ובאמונה של מכון מאיר