חשבון הנפש בעקבות ה'כמעט אסון' בבית שמש

יכול להיות שלא שמעתם על זה, כי האירוע הסתיים "רק" עם ארבע ילדות פצועות קל עד בינוני, ולא עם הרוגים. אבל השבוע בבית שמש, כמעט התרחש מיני אסון מירון.

ביום ראשון בבוקר בבית שמש, קרס קרוואן שהוצב כמבנה פירטי בתוך בית ספר חרדי לחינוך מיוחד, ושימש ככיתת לימוד. ילדה בת 9 נפצעה בראשה בינוני, ועוד 3 ילדות נפצעו קל.

הקרוואן לא קיבל כמובן אישורי בטיחות לפני שהפך לכיתת לימוד.

כשמדברים על החינוך החרדי בציבוריות הישראלית - מדברים בעיקר על ילדים שלא לומדים אנגלית ומתמטיקה ולא יוכלו להשתלב בשוק התעסוקה. אבל בעיות מערכת החינוך החרדית זה ממש לא רק מה לומדים אלא גם איך לומדים. זה כספים שלא לחלוטין ברור מה קורה איתם. זה מורים שבחלקם נטולי הכשרה. זה אפליה בקבלה. וזה גם תנאים פיזיים ירודים ובטיחות לקויה. את התוצאות הנוראיות, שבנס לא היו נוראיות עוד יותר, ראינו השבוע.

כל הדבר הזה קורה, כי החינוך החרדי, מתנהל כמעט כולו, לא בחינוך הממלכתי-הציבורי, אלא כמוסדות מוכש"ר - מוכרים שאינם רשמיים - בבעלות של רשתות חינוך ועמותות פרטיות, ובחלקן גם מפלגתיות.

התקצוב של המוסדות האלה חלקי, הפיקוח חלקי, דברים שאי אפשר לעשות היום בחינוך הממלכתי - כמו לפתוח כיתה נוספת כשאין מבנה מתאים - אפשר לעשות שם בלי בעיה - פשוט מביאים קרוואן ושמים.

יש אופציה אחרת: ב-2013 הוקם הממ"ח - החינוך הממלכתי חרדי - בתי ספר ממלכתיים ציבוריים לאוכלוסייה חרדית. הממ"ח גדל באופן עקבי ויציב, אך לא מספיק מהר. מעניין שאחד הדברים שמעכבים פתיחת בתי ספר חדשים בממ"ח או מעבר של בתי ספר מוכש"רים לממ"ח - זה מחסור במבנים עם אישורי בטיחות. כי בחינוך הממלכתי, בצדק, בשביל לקבל סמל מוסד או אפילו רק להוסיף כיתה, צריך מבנה תקני. ויש מחסור במבנים בכל מערכת החינוך הישראלית.

אבל המדינה ממשיכה לתעדף את החינוך החרדי הפרטי על פני הממ"ח. כשבונים שכונה חילונית או דתית חדשה, המדינה והרשות המקומית בונים שם בית ספר ממלכתי או ממלכתי דתי. לעומת זאת כשבונים שכונה חרדית חדשה, פותחים שם בתי ספר פרטיים של רשת החינוך העצמאי או רשת מעיין החינוך התורני. בית ספר ממ"ח יפתחו רק אם ההורים יתחננו, או אחרי שכבר יהיה שם בית ספר פרטי, שמיוזמתו יבקש לעבור לממ"ח. אולי ככה יותר קל למדינה - קרוואן שהעמותה החרדית תשים בעצמה, לא עולה כסף לקופת המדינה. כיתה תקנית לעומת זאת, יוצאת מתקציב משרד האוצר. והילדים החרדים? הם כנראה אזרחים סוג ב'.

משרד החינוך צריך להגביר את הפיקוח על החינוך החרדי-הפרטי, ולהפסיק להתעלם ממה שקורה שם. שמת קרוואן? איבדת את הרישיון. לא כזה מסובך. במקביל צריך לזכור, שמערכת היחסים של המדינה עם החינוך החרדי-הפרטי, היא מערכת יחסים של חתול ועכבר, והפתרון האמיתי הוא הממ"ח. המדינה צריכה לאמץ את הממ"ח כאופציה הראשית לחינוך חרדי. מקימים שכונה חרדית חדשה? בתי הספר והגנים הם של הממ"ח. צריך עוד בית ספר חרדי בעיר? רק בממ"ח. הגיע הזמן שמדינת ישראל תיקח אחריות על החינוך, תנאי החינוך והבטיחות של ילדים חרדים, כמו של כל ילד אחר.

הכותבת היא מקדמת מדיניות ומנהלת תוכנית חרדים למדינה במרכז הרעיוני של קרן ברל כצנלסון