'ויתרוצצו הבנים בקרבה' . הפסוק מתאר את נקודת ההתחלה של השונות בין העוברים של רבקה. כל זה לפני עידן האולטרסאונד העוברי.
תאומים הם מצע אידיאלי לביצוע מחקרים בנושאים של תורשה וסביבה. בעשורים האחרונים מתפתח תחום מחקר העוקב אחר תאומים עוד ברחם באמצעות אולטרסאונד תלת ממד, דופלר ומעקב תנועתי רציף. במחקרי מעקב כאלו נמצא שעוברים מתחילים לפתח טביעת אופי מוקדמת ביותר. למשל, נמצא שתאומים זהים, בעלי מטען גנטי זהה, מפגינים דפוסי תנועה שונים כבר סביב שבוע 14-16.
מדידות תנועתיות שנערכו באמצעי ניטור רציף הראו שתאומים מפתחים העדפות תנועתיות , אחד ייטה לתנועה אסימטרית, והשני לתנועה סימטרית; אחד מגיב למגע חיצוני ביתר עוצמה, והשני באיחור. אחד מהם ייטה לתנועות קצרות ועצבניות, ואילו השני יראה תנועות ארוכות ואיטיות יותר. ההבדלים הללו אינם מקריים. כאשר עקבו אחרי הילדים האלה בגיל שנתיים ושלוש, נמצאה התאמה מפתיעה בין דפוסי התנועה העובריים לבין מדדי טמפרמנט כגון רמת תגובתיות, סף גירוי ואפילו איכות השינה.
אחד ממוקדי המחקר המרכזיים הוא השאלה כיצד סביבה משותפת כל כך כמו שקית מי שפיר, שליה סמוכה, תנאי גדילה דומים עדיין מייצרת הבדלים כל כך עמוקים בהתפתחות. ההסבר המקובל כיום מדבר על מיקרו־סביבה שונה סביב כל עובר: זרימות דם שונות קלות, מיקום יחסי ברחם, רגישות שונה להורמונים המופרשים במהלך ההיריון, ולעיתים גם הבדלים בתזמון התפתחות מערכת העצבים. די בסטייה קטנה בתזמון כזה כדי לבנות מסלול התפתחותי שונה לחלוטין, המתבטא באופי שונה כבר בינקות.
לכך מצטרף המחקר הגנטי של שני העשורים האחרונים, שמראה שמעל 40% מהמאפיינים ההתנהגותיים מושפעים מגנטיקה. דוגמאות לכך הן נטייה לרגיעה לעומת דריכות, מהירות עיבוד מידע ואפילו תגובה למצבי לחץ. מסתבר שגם כאשר האחים גדלים באותו בית, לחלק גדול מהשונות המרכזית ביניהם יש בסיס ביולוגי שמושרש עוד לפני הלידה.
הפרשה מתארת בדיוק מצב שכזה. עוד לפני שהאחים נולדים, מתוארת מציאות תוך רחמית שבה כל אחד מהם נע על מסלול אחר. ואכן הידע המדעי היום מכוון לכך שכבר בשלב מוקדם מאד נוצרים פערים בהתנהגות ובאישיות. שני אחים יכולים לחלוק הורים, רחם, זמן לידה ותנאים דומים, ובכל זאת להתפתח כבעלי מזגים שונים לחלוטין. המוח האנושי מתחיל לבסס רשתות תקשורת פנימיות כבר בשבועות הראשונים להתפתחותו. מחקרי fMRI עוברי, שנעשו בעשור האחרון במרכזים רפואיים בארה"ב ואירופה, הראו שבשבועות 28-32 נוצרת פעילות מסונכרנת בין אזורי מוח שונים הקשורים למנגנוני תגובתיות, ויסות תנועתי ומנגנוני למידה. אצל תאומים, דפוסי הסנכרון הללו שונים באופן מובחן בין כל אחד מבני הזוג, גם כאשר הם חולקים מטען גנטי זהה. המשמעות היא שהפערים באופי ובהתנהגות אינם מתחילים לאחר הלידה, אלא משתרשים בשלב מוקדם של התהוות הרשתות העצביות.
גם מערכת הלחץ הפיזיולוגית, מתפתחת באופן אינדיבידואלי. במחקרים נמצאו רמות קורטיזול עוברי שונות בין תאומים, אף שהם מצויים באותו מרחב. רמות שונות של ההורמון בגוף העובר משפיעות על סף תגובה, מהירות הרגעה, נטייה לעוררות יתר ולתגובות מהירות , מאפיינים שימשיכו ללוות את הילד גם בהמשך חייו. נמצא שאצל תאומים זהים הפער יכול להגיע לעד 30% , נתון מפתיע שממחיש עד כמה המנגנונים הפנימיים מתפצלים מוקדם.
לתופעה זו מצטרפת התובנה הגנטית. אפיגנטיקה היא תחום שעוסק בשינויים בהפעלה או השתקה של גנים, ללא שינוי בקוד הגנטי עצמו. מחקרים על תאומים זהים מצאו שכבר ברחם קיימים הבדלים באזורים שמווסתים ביטוי של גנים הקשורים לתהליכי ויסות רגשי, מערכת החיסון, חילוף חומרים ותגובות דחק. כלומר, גם אם שני האחים קיבלו את אותו קוד גנטי, כל אחד מהם משתמש בו אחרת. שינוי קטן בדפוס הפעלה של גן מסוים, הנובע מתנאים פיזיולוגיים שונים, יוצר מסלול עתידי שונה לגמרי.
יעקב ועשו בוודאי שלא היו תאומים זהים, ולכן בוודאי שהנתונים הגנטיים שלהם היו שונים מאד, אבל הם גדלו באותה סביבה רחמית כאשר אחד מושך לבית המדרש והשני לבית עבודה זרה. זה מתעתע ולכן רבקה זועקת 'למה זה אנכי'. גידול ילדים, ובוודאי תאומים זאת משימה. כהורים אפשר לדאוג לסביבה תומכת אבל צריך לזכור בענווה שלכל ילד יש את טביעת הנשמה המיוחדת שלו, עוד מבטן ומלידה. והידיעה הזאת נותנת מרגוע.