בציונות הדתית רגילים לחנך שהאחדות בעם ישראל חשובה מהכל. מבלי לדון אם אמירה זו עומדת במבחן המציאות, ביחס לחרדים למשל, ומבלי לדון מהי מהות האחדות ובעיקר סביב מה, שהרי "אחדות" ו"ריפוי" אפשר גם לעשות עם מפלגת רע"מ או עם נציגי הקרן החדשה, צריך לדעת למקד מבט גם על הערך שבפירוד.
לא חלילה פירוד בעם ישראל, אלא פירוד במנגנוני שליטה והכוח שפעלו ופועלים שנים רבות כדי לפגוע בכל ערך יהודי ולאומי, ובעיקר בבחירת העם הדמוקרטית וביכולתו לנהל את חייו בעצמו.
חז"ל אומרים כי "פיזור לרשעים - הנאה להן והנאה לעולם, ולצדיקים - רע להן ורע לעולם, כינוס לרשעים - רע להן ורע לעולם, ולצדיקים הנאה להן והנאה לעולם" (משנה מסכת סנהדרין ח,ה) ואנו רואים בזמן האחרון כי ברכת הפירוד מתקיימת במערכת המשפט שעשרות שנים רוב העם בכלל לא הבין את עוצמת הבעיה בה. בעשור האחרון בעית מערכת המשפט והאקטיביזם השיפוטי נחשפה בעיקר בזכות ארגוני ימין נחושים, ובתקופת הממשלה הנוכחית המאבק הפך לגלוי ובוטה בגלל הניסיון לרפורמה ובגלל הפגיעה המטורפת בניהול המלחמה, בממשלה ובראש הממשלה.
כעת בחסדי ה', החל הפירוק המיוחל. הפרקליטה הצבאית ירדה מהבמה אחרי שהיועצת המשפטית הלעומתית לממשלה, לא יכלה להגן עליה יותר מול הזעם הציבורי, היועצת עצמה התבזתה בבג"ץ אחרי שהיא שיקרה להם והפכה כנראה לנחקרת בעצמה, הפרקליטות כרכו עצמם עם היועצת ונאלצו להפסיד לשר המשפטים לו סייעה באופן מפתיע היועצת המשפטית של המשרד, ואגף החקירות של המשטרה נאבק ביחידה 433 באמצעות המחלקה לחקירות שוטרים תוך כדי השאלה על ניהול החקירה הרגישה וחסרת התקדים. סדק רחב זה לעניות דעתי מבשר טובות וחשוב להרחיבו עוד יותר, אחרי שהתגלתה עוצמת השחיתות, הצביעות והרשע של אבירי המוסר והצדק שמטיפים לציבור ולנבחריו שנים רבות.
אך בכך לא די. אמנם, בדיוק כפי שפעלנו לשלוח הביתה את בכירי מערכת הביטחון שכשלו בקונספציה ובפוליטיזציה ופגעו בביטחון ישראל בצורה איומה, כך יש לפעול ביחס לפצ"רית, ליועמ"שית, לפרקליט המדינה ודומיהם. אך כל זה בבחינת 'סור מרע'. למדנו כבר בסוגיית המינויים הבכירים כמה אפשר "להחליף פרה בחמור" ולבצע שינוי שטחי במערכת כפי שקרה במוסד הרמטכ"לות, ומנגד, שאפשר להביא מינוי בשורה אמיתית לעם ישראל כפי שעשתה הממשלה במינוי דוד זיני לראשות השב"כ, שעדיין עומד למבחן ונמצא בימי החסד שלו.
רבים רבים בציבור הדתי-לאומי נכנסו למערכות המדינה ולא נודע כי באו אל קרבנה. לא מספיק פקיד קונפורמי עם כיפה ואף לא מספיק "תומך התיישבות" בלבד.
תיקון מערכות ציבוריות מקולקלת, מחייב להעמיד בראשן מי שיתקן אותן תיקון מקיף ועמוק. זהו תהליך הלוקח שנים ארוכות, וכדי להכשיר אנשים שיוכלו וירצו לעשות זאת בהצלחה, ולא יטמעו באותן מערכות, ולא יחששו להביא איתם סדר יום יהודי-לאומי, יש צורך בהרבה מאד רוח, זהות, אמת, תחושת אחריות וגם מוכנות לשלם מחירים.
כן, נדרשת מסירות נפש לא רק בשדה הקרב אל מול פני אויב, אלא גם במערכה הציבורית שהיא קודם כל מערכה תרבותית ומוסרית סביב שאלות היסוד של קיומנו בארצנו. לשם כך נדרשת תודעה ציבורית חדשה. לא של השתלבות בתרבות והערכים הפרוגרסיביים השולטים, לא של "הנני לכל אשר תשלחוני" כפי שעשה הציבור הדתי שנים, אלא של תיקון ושינוי מקיף, בחכמה אך בנחישות ובהירות ובלי תירוצים. אי אפשר להמשיך לדרוך במקום.
הדבר מחייב העמדת חזון בהיר, שטרם גובש, למערכת משפט מתוקנת ברוח "ואשיבה שופטייך כבראשונה", למערכת ביטחון מתוקנת של מוסר יהודי מנצח, למערכת חינוך מתוקנת הבונה את הקומה והרוח של הדור הצעיר של העם היהודי, ועוד. עם ישראל מתמלא ברוח ומתחבר ליהדותו בעקבות המלחמה. חשוב לחזק מגמה זו אצל כל אחד מישראל וחשוב גם להעמיד חזון מלא ושלם למדינת ישראל כמדינה יהודית משגשגת מכוח התורה הגואלת ובתי המדרש שלה. זו משימה אדירה, עלינו להיום ראויים לה ברעיון ובמעשה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון חותם - מדינה יהודית על סדר היום