המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון השיק בתחילת השבוע קמפיין תודעה חדש בשפה הפרסית, הפונה ישירות לציבור האיראני.
מי שמוביל את הפרויקט היא סוגנד פאחרי, אנליסטית איראן במרכז, שחקנית ילידת טהראן. שוחחנו איתה על המסרים שהיא מבקשת להעביר לאזרחי איראן ועל החששות, אם יש כאלה.
את הקמפיין שהיא מתכוונת להוביל מגדירה פאחרי כ"קמפיין צעיר", וזאת בעיקר לנוכח ריבוי הפרשנים והמומחים המבוגרים המנתחים את זירת איראן בפאנלים ובאולפנים. "יש מספיק מבוגרים ופרשנים ואני באה להשמיע את הקול של הצעירים ולהדהד אותו. מדובר בדור שכמה לחופש, בעיקר תחת המשטר של הרפובליקה האיסלאמית". במסגרת זו יעסוק הקמפיין בסוגיות שונות המעסיקות את אזרחי איראן, בין השאר התייחסויות למשפיענים ואנשי חברה.
בדבריה מציינת פאחרי כי הגולים האיראניים מובילים באופן מחתרתי לא מעט קמפיינים בתוך ומחוץ לאיראן, אך הקול הצעיר אינו נשמע דיו, "הקול של הדור הזה הוא קול של חופש", היא אומרת ומספרת על הסרטון הראשון שיצא במסגרת הקמפיין והוא מתמקד בחייה של ספורטאית שנעצרה רק משום שהייתה ללא חיג'אב. הסרטון הוביל לתגובות רבות שהגיעו אליה ובהם סיפרו עוד רבים על מעצרים של נשים שהתהלכו במרחב הציבורי ללא חיג'אב או התבטאו נגד המשטר.
"זה ה-א' ב'. אנחנו רוצים לתת להם תקווה, להראות להם שיש מי ששומע ומקשיב", היא אומרת ומזכירה לא מעט עצרות והפגנות שמקיימים הארגונים האיראניים הגולים במקומות שונים ברחבי העולם, ביטוי נוסף לשאיפה לחופש. "הם לא יכולים לצאת בהצהרות בעצמם, הם חוששים להביע את עצמם ואני כאן כדי לומר שהעם הישראלי ועם האיראני מאוד מחוברים ותומכים אחד בשני. אני רואה את זה ברשתות", היא אומרת.
בגיל שש הגיעה פאחרי לישראל ועל אף השנים חשוב היה לה לשמר את השפה הפרסית דרך מוסיקה, סדרות טלוויזיה ושיח במשפחתה המדברת פרסית ועברית לחילופין. "הייתי יושבת עם סבתא שלי ומכריחה אותה ללמד אותי לקרוא ולכתוב בפרסית", היא מספרת ומוסיפה: "אני רואה את עצמי כגשר בין התרבויות ואם אני לא אדע פרסית או עברית טוב הגשר יהיה קצת רעוע".
על רקע כל זאת שאלנו את פאחרי אם אינה חוששת לנוכח עוד ועוד דיווחים על ישראלים שמקבלים משימות מגורמים איראניים שייתכן ונוכחותה המובילה בקמפיין תפריע להם. "אני חושבת שאם לא נדבר, אנחנו ניתן את הכוח למשטר וזה מה שהם רוצים, שלא נדבר. אני גרה במדינה דמוקרטית ויש לי זכות דיבור והתבטאות ואתבטא בדברים שחשובים לי ומעניינים אותי. אם אלך כל יום עם החשש שלי לאן אגיע...".