אלקנא פדרמן, מי ששימש כקצין הביטחון של פסטיבל הנובה ברעים וראה את המוות מקרוב, מעדיף שלא להתמקד בזוועות שראה וחווה אלא בתקומה.
בפסטיבל הוא איבד יותר מ-25 חברים קרובים. אנשים שעבדו לצידו, לחמו ונרצחו לנגד עיניו. בשיחה עם ערוץ 7 באירוע "זיכרון, גבורה ותקומה" בהובלת משרד המורשת, הוא מבקש לשרטט מחדש את הזיכרון הקולקטיבי.
"בסוף אחרי שנתיים של מלחמה צריך לזכור שיש כאן אנשים שקפצו על רימונים, שספגו פגיעות מטילי נ"ט. זו היתה מלחמת התקומה וככזו צריך להתייחס אליה", הוא מבהיר.
המסר של פדרמן הוא קריאת תיגר על התפיסה הרווחת של השבעה באוקטובר כיום של "שואה שנייה" או של כישלון מוחלט. הוא מבקש להסיט את המבט מהקורבנות אל הלוחמים, מהטבח אל הקרב.
פדרמן מתאר את הרגע שבו חזר משירות מילואים בלבנון, רגע שבו התחדדה אצלו ההבנה כיצד יש לעצב את הזיכרון הלאומי. "כשיצאתי מלבנון במהלך המלחמה שמעתי איך מגדירים את השבעה באוקטובר כיום אבל לאומי. אז נכון שיש לנו הרבה על מה להתאבל - אבל זה גם יום של תקומה, גבורה, ניצחון".
בעיניו של קב"ט הנובה, הנרטיב חייב להשתנות, לא למעננו אלא למען הדורות הבאים. הוא רואה חשיבות קריטית בהטמעת סיפורי הגבורה הללו למערכת החינוך ולצה"ל, כדי לבנות את עמוד השדרה של הלוחמים הבאים.
עבור פדרמן, ההתמקדות בסיפורי הגבורה היא כלי נשק במלחמה התודעתית מול האויב. זו אינה בריחה מהמציאות אלא הבנה עמוקה של מהות הניצחון. "אלה הסיפורים שצריך לספר. חטפנו, קמנו ועכשיו האויב מפחד מאיתנו. יש לנו גיבורים. אנחנו ניצחנו".