הזוהר אומר שהברכות שבירך יצחק את יעקב, עניינם לתקן את הקללות שניתנו לאדם הראשון.
אומר הזוהר: בשעה שהביא הנחש קללות על העולם, כתוב "וּלְאָדָם אָמַר כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ וַתֹּאכַל מִן הָעֵץ... אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ" (בראשית ג, יז), שהארץ לא תעשה פירות כראוי.
וכנגד זה באה הברכה: "מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ" (בראשית כז, כח). כנגד "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה" (שם), נאמר "מִטַּל הַשָּׁמַיִם" (בראשית כז, כח). כנגד "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" (שם ג, יח), נאמר: "וְרֹב דָּגָן וְתִירֹשׁ" (שם כז, כט). כנגד "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" (שם ג, יט) - "יַעַבְדוּךָ עַמִּים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ לְאֻמִּים" (שם), כמו שנאמר: "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם" (ישעיהו סא, ה).
יש כאן סדר של תיקון. היה עיכוב בברכה לעולם בגלל החטא, העולם היה צריך להתברך על ידי קיום המצוות שאדם הראשון יקיים, וזה התעכב והשתבש.
עכשיו באה השעה לתקן את הדברים, ובאה ברכה לעולם, והקללה נשארה אצל מי שמגיע לו.