המחנה הרל"ביסטי, משפחות החטופים שנחטפו על-ידי המחנה הרל"ביסטי, והתקשורת המתפקדת כחוד החנית של האופוזיציה המפוצלת - כל אלה חוזרים שוב ושוב על דרישתם להקמתה של ועדת חקירה "ממלכתית", על-פי החוק.
לכאורה, דרישה הגיונית. אבל, אליה וקוץ בה. אין חיה כזאת בחוק. אין בחוק הישראלי "ועדת חקירה ממלכתית", ואין בחוק הישראלי "שומרי סף". פשוט אין. חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1969, ושום חוק אחר, אינם מזכירים ואינם מכילים מושגים אלה. בטרם תעזוב את כיסאה, מן הראוי שהיועמ"שית תבהיר מציאות זו.
למען האמת, הגופים הנ"ל כלל אינם מעוניינים בוועדת חקירה כלשהי לחקירת הנסיבות שהובילו למלחמה הנוכחית. אין להם עניין בחקירה שמטרתה מניעת הישנותם של אירועים חמורים כאלה. כל רצונם מתמקד בכך שתהיה זו ועדת תליינים, במטרה לתלות את מי שאינם חפצים ביקרו.
אילו היו רוצים חקירה שתכליתה מניעת הישנותם של אירועים חמורים כאלה, לא היו דורשים שמי שימנה ועדה כזאת, ואולי אף יעמיד את עצמו בראשה, הוא השופט השנוי במחלוקת, יצחק עמית. ועדת חקירה לחקירת מחדל כה חמור, מן הראוי שתהיה מורכבת מאנשי מקצוע הנהנים מאמונו של רוב גדול בציבור. יצחק עמית איננו כזה.
אילו היו רוצים חקירה שתכליתה מניעת הישנותם של אירועים חמורים כאלה, היו דורשים חקירה לעומק, מאז אסון אוסלו ומלחמת אוסלו, החטא הקדמון שדירדר את מדינת ישראל עד לאסון שמחת תורה (שמיני עצרת).
מן הראוי שכתב המינוי של ועדה כזאת יתייחס לשרשרת האירועים שהתחילה ב- 13 בספטמבר השחור 1993, בטקס המשפיל על מדשאות הבית הלבן בהשתתפות מנהיגי ישראל ורב-המרצחים ערפאת. אבל, אז אף אחד לא דרש ועדת חקירה "ממלכתית", והאסון הנורא והשלכותיו - זרע הפורענות של האסון הנוכחי - מעולם לא נחקר.