ריאיון של של העיתונאית מיקי לוין לנוה דרומי ב-i24NEWS הצית השבוע אש קטנה ברשת. היא הסבירה כי הפסדי השמאל בקלפיות נובעים מכך שהוא "חכם מדי" בשביל ההמון.
הימין, לדבריה, "טיפש" בדיוק במידה הנכונה כדי לדבר אל לב "מעמד הביניים".
הטענה הזאת היא גיבוב של בלבולים מושגיים: חכמה, אינטליגנציה והשכלה הם שלושה דברים שונים לגמרי, ולוין מערבבת אותם לעיסה דביקה אחת.
קשה מאוד להגדיר ולמדוד "חוכמה".
אינטליגנציה אפשר למדוד במידה מסוימת (IQ, מבחנים פסיכומטריים), ויש כיום תיאוריית ריבוי אינטליגנציות - מתמטית, רגשית, גופנית, מוזיקלית. אין שום עדות אמפירית שמצביעי ימין נבדלים לרעה ממצביעי שמאל ברמת האינטליגנציה הכללית; טענה כזו הייתה נחשבת גזענית אילו כוונה לקבוצות אתניות או דתיות אחרות. גם השימוש שלה במונח "מעמד הביניים" הוא הבל מוחלט. זהו מדד כלכלי־חברתי שאיננו מעיד מאומה על השכלה או אינטליגנציה. יתכנו מוחות מבריקים בקרב עניים מרודים, ועשירים או בעלי השפעה שהאינטליגנציה שלהם ממוצעת ומטה.
לא ניתן למדוד "חכמה". אבל כן ניתן למדוד השכלה. וכאן מסתתרת אמת קשה שהימין הישראלי מתקשה להכיר בה: הפער בין המחנות איננו בחוכמה, לא בכישורים, ולא ב"אינטליגנציה יהודית" - אלא בהשכלה אקדמית גבוהה ממש: תארים מתקדמים, מאמרים, דוקטורטים, פרופסורות, מחקר. במספרים היבשים.
כל מי שעבר באוניברסיטה ישראלית יודע זאת: רוב מובהק של האקדמאים בפקולטות למשפטים, כלכלה, מדעי המדינה, דתות, סוציולוגיה, היסטוריה ופילוסופיה מחזיקים בעמדות מרכז־שמאל. גם במדעים המדויקים הפער קיים, אם כי קטן יותר. כשסופרים בעלי תואר שלישי, חוקרים בכירים ומרצים מן המניין - התמונה חד־משמעית. זה לא עניין של תחושה: זו דמוגרפיה אינטלקטואלית. עובדה בלתי ניתנת להכחשה.
תשובה מתחילה בהכרת החטא, וטיפול פסיכולוגי מיטיב - בהתגברות על מנגנון ה"הדחקה". רוב מוחלט של האליטה האינטלקטואלית והמקצועית בישראל מגיע מן המרכז־שמאל החילוני או מן השוליים הליברליים של הציונות הדתית. "מחנה הימין", ככלל, כמעט לא נמצא שם.
אפשר לטעון כי "גם לימוד תורה הוא השכלה". נכון: גבר ממוצע בבני־ברק לומד תורה יותר שנים מבן גילו ברמת גן. אבל השכלה תורנית, עמוקה ככל שתהיה, אינה תחליף להשכלה אקדמית ואינה מכשירה אליטה שמסוגלת לנהל מדינה מודרנית: לכתוב ניירות עמדה משפטיים, תוכניות לימודים לפתח מודלים כלכליים, לייצג את ישראל במוסדות בינלאומיים, להוביל מחקר מדעי או טכנולוגי. היא גם לא מסוגלת בפני עצמה לייצר תרבות: ספרות, שירה, קולנוע. המערכות הללו דורשות מיומנויות שהישיבות אינן מספקות: אנגלית, סטטיסטיקה, מתודולוגיה, היכרות עם המוסדות הגלובליים. לימוד תורה הוא עולם שלם - אך הוא איננו מכשיר לממשל.
מדינת ישראל לא תקרוס אם המגזר החרדי כולו, על ממוצע שנות הלימוד האדיר שלו, יעזוב פתאום את הארץ. אולם אם תעזוב קבוצת אנשי מרכז־שמאל בהיקף דומה ובעלי שנות השכלה אקדמית מקבילות - נישאר בלי הייטק ובלי רפואה, בלי תקשורת, בלי ספרות, היסטוריה או ארכיאולוגיה (כולל ארכיאולוגיה של אתרים חשמונאיים ביהודה ושומרון). מדינה מודרנית אינה יכולה להתקיים רק על גבם של לוחמים אמיצים ופוליטיקאים כריזמטיים. היא זקוקה לאליטה ששולטת גם בשפת העולם: במדע, במשפט, בכלכלה, בפילוסופיה. אליטה שיודעת לקרוא דוחות OECD באנגלית, את יוספוס ביוונית, ואת קאנט בגרמנית. אליטה שמסוגלת להגן על ישראל לא רק בכוח הזרוע - אלא גם בכוח הרוח.
התוצאה מרה וידועה: הימין מנצח בבחירות אבל מתקשה לנהל את המדינה לאורך זמן. כשאין לך אליטה משלך, אתה נשאר תלוי באליטה הקיימת. נכון אמנם שבימין מתפתחת אליטה חדשה, אך היא עדיין לרוב בגדר "אינטליגנציית־משנה": כמה אוטודידקטים מבריקים אינם תחליף למוסדות; פודקאסטים מלומדים אינם תחליף לארבע או חמש שנות לימוד אקדמיות; וכשם שאלופי משנה במילואים אינם אליטה ביטחונית, כך עלוני שבת אינם עיתונות.
האמת היא שחלקים גדולים מהציבור הדתי, ובוודאי החרדי, רואים את ההשכלה האקדמית בעין רעה - ובמיוחד מקצועות החברה והרוח. במקרה הטוב מדובר ב"מותרות", כי עדיף ללמוד מקצוע רווחי יותר. ובמקרה הרע - האקדמיה נתפסת כסוג של עבודה זרה או "תרבות יוון". לעומת זאת, אנשי המרכז־שמאל מבינים היטב את חשיבותה של האקדמיה לשגשוגה של המדינה; לא במקרה האקדמיה הישראלית מעודדת את חוקריה להתמחות רק באוניברסיטאות העילית האמריקאיות - לא פחות מטופ־טוונטי. שם נמצא המדע הגדול. שם נמצא הכסף. שם צומחים מנהיגי הדור הבא.
בימין, לעומת זאת, מתאוננים על קרן וקסנר - הממומנת בידי יהודים אמריקאים שמבקשים להשקיע בצעירים ישראלים כדי שילמדו בהרווארד, מן הסביבות האקדמיות המובילות בעולם. אנשי ימין ודתיים רבים למדו לשנוא את האקדמיה, למרות שמעולם לא למדו בה. יש טוענים שהאקדמיה "בנסיגה" או "איבדה חשיבות". נכון שיש בעיות רבות באקדמיה. אך הטוענים זאת כנראה מעולם לא יצאו מגבולות המכללה הבינונית שבה למדו (וכנראה תואר מקוון). האקדמיה במערב היא מוסד בן מאות שנים והיא לא מתכוונת להיעלם לשום מקום; לכל היותר להשתנות - ורוב הסימנים מעידים שהשינוי יהיה לרעת מי שאינו שותף בה.
עמדות אנטי-השכלתיות כאלו הולכות לרוב יד ביד עם גישות אנטי־פרופסיונליות: "נסתדר", "נאלתר", "נמצא איזה ג’וב". לימודי תעודה במקום השכלה כללית, תואר ראשון במכללה תוך כדי עבודה במשרה מלאה, והחלפת ידע עמוק בקורסים מהירים. אפשר ללמוד תורה ברצינות ואפשר לרכוש השכלה אקדמית ברצינות - אבל רק יחידי סגול מסוגלים לעשות גם וגם.
התוצאה ברורה: יש המון השכלה גבוהה בשמאל - ומעט מאוד בימין. המרכז־שמאל ממשיך לתפוס את רוב עמדות המפתח בכל מוקדי הכוח מבוססי ההשכלה. אפילו הניסיונות לייסד מוסדות "ימניים" או "שמרניים" הצליחו חלקית בלבד: מרכז שלם היה אמור להיות אקדמיה כזאת. אך כיום רוב המרצים והסטודנטים מגיעים מרקע חילוני־ליברלי ומצביעים שמאל. מי שגדל על הערכה אמיתית להשכלה כללית גם מגיע ללמוד אותה. ובינתיים הדתיים לומדים תורה או הנדסה. לשם מה לקרוא ספרות מופת?
אם הימין רוצה שלטון אמיתי - נחוצה מהפכה תרבותית של ממש: אקדמיה חדשה, בסטנדרט הגבוה ביותר, אך ציונית ויהודית. חלק גדול מהתשתית כבר קיים: אהבת-דעת היא תכונה שרבים בציונות הדתית מצליחים לשמר אפילו בעולם הרשתות החברתיות והסרטונים הקצרצרים. ובאמת, דווקא מי ששורשיו עמוקים במסורת יכול להעניק לאקדמיה משהו שהיא זקוקה לו נואשות - פרספקטיבה שמרנית, יהודית וציונית (יש דוגמאות מקבילות מצוינות בעולם הנוצרי). אבל כדי לעשות זאת צריך קודם כל להיכנס בשערים. להפסיק לראות באוניברסיטה "מקום של שמאלנים", ולהתחיל לראות בה זירה הכרחית בדיוק כמו התקשורת.
מה ניתן לעשות? המון: הדרך לאוניברסיטה חדשה בישראל עוד רחוקה. בינתיים ניתן לחשוב על שיתופי פעולה בין אקדמאים לישיבות ההסדר והמכינות; קרנות למימון מלגות דוקטורט לימנים־דתיים; יסוד מכוני מחקר חדשים; הרחבת ההשכלה ההומניסטית הכללית בציבור; תכניות מצוינות במדעי הרוח והחברה בתיכונים דתיים; ובאופן כללי מערכת חינוך רב גילאית שמעודדת לא רק ידע פנימי, אלא גם ידע כללי הומניסטי רחב.
ההיסטוריה מלמדת אותנו: קבוצה פוליטית המנצחת בחירות אך מפסידה בתחום ההשכלה הגבוהה - לעולם לא תצליח לנהל מדינה. אם הימין רוצה להוביל את ישראל בעוד חמישים שנה - עליו להפסיק להכחיש את החוסר ולהתחיל למלא אותו.
דרושה השכלה. גבוהה.
הכותב הוא דוקטור בתחום חקר הדתות