ביום שלישי יצויין ברחבי העולם יום המאבק הבינלאומי באלימות נגד נשים, אלא שכל עוד אנחנו זקוקים ליום מיוחד מדי שנה כדי להזכיר לעצמנו את מציאות האלימות נגד נשים, זו עדות לכך שהחברה עדיין מתקשה להסתכל למציאות בעיניים.
לצד המבוכה, יש חשיבות עצומה לעצם העיסוק בנושא, גם מאחר ובצל המלחמה ושאר הסערות והפרשות במדינתנו הוא נדחק לשוליים.
במשך שנים רבות שררה שתיקה סביב תופעות אלימות מסוגים שונים, כאילו אם לא נדבר עליהן הן ייעלמו. רק בזכות נפגעות ונפגעים אמיצים שמצאו את הכוח לחשוף את סודם החלה החברה להבין את עומק הבעיה. למרות זאת יש סוג של אלימות שנותר עד היום בשולי השיח הציבורי, עטוף בבושה ובשתיקה כבדה במיוחד והיא אלימות מינית בתוך המשפחה. האלימות הזו היא לא רק פגיעה בגוף אלא גם פגיעה בנפש השווה ערך לרצח של ממש. ולמרות זאת, ההתמודדות איתה לקויה, מפוזרת ולעיתים כמעט לא קיימת.
הבית, שאמור להיות המקום הבטוח ביותר עבור כל אדם, הוא לעיתים גם המקום המסוכן ביותר. מאחורי דלתות סגורות מתרחשות פגיעות קשות ביותר, לחברה אסור לעבור עליהן לסדר היום. מכיוון שאלימות מינית בתוך המשפחה נעשית ברוב המקרים בחדרי חדרים, ללא עדים וללא תיעוד, רוב התיקים נסגרים בשל חוסר ראיות. לא תמיד יש סימנים גלויים, לעיתים אין אפילו מילים לתאר את מה שקרה ולפעמים הזמן משחק לרעתן של הנפגעות בצל היעדר ראיות פורנזיות.
במקרים רבים נשים בזוגיות פוגענית אינן יודעות שגם כאשר הפגיעה מתרחשת במסגרת נישואין, אם היא נעשית ללא הסכמה וללא רצון חופשי, מדובר בפגיעה מינית לכל דבר. המחשבה לפיה "אנחנו נשואים אז זה מותר לו" עדיין משתקת חלק גדול מהנפגעות.
גם בזירה המשפטית וההלכתית ההתמודדות אינה מספקת. בבתי הדין הרבניים ובמערכת המשפט האזרחית חסרה לעיתים ההבנה המלאה של מורכבות האירועים הללו. חשוב להכשיר דיינים ושופטים לזהות פגיעה מינית בתוך המשפחה, לדעת לשאול את השאלות הנכונות, ולהתמודד עם עדות טראומטית ברגישות ובאמפתיה. ללא כלים מקצועיים מתאימים, הפגיעה ממשיכה גם בין כתלי המערכת שאמורה להגן על הנפגעות.
אלימות מינית בתוך המשפחה איננה תופעה שולית. היא אחת מחוליי החברה העמוקים ביותר, והיא מתרחשת בכל שכבות האוכלוסייה.
אם נמשיך להתייחס אליה כאל פרט בתוך סטטיסטיקה, נפספס את האחריות האמיתית שלנו. עלינו להכניס את הנושא לסדר היום החינוכי, להעלות מודעות, וליצור שיח שמאפשר לנפגעות לספר את סיפורן מבלי לחשוש מתיוג או מאשמה. ככל שנסיר את מעטה השתיקה, כך נוכל להגן, להקשיב ולתקן. זו המחויבות שלנו כחברה.
הכותבת היא מנהלת פורום תקנה