אחרי שמחת תורה תשפ"ג, נשמעו קריאות רבות שלא נחזור לתפיסות שהיו בשישי לעשירי. אבל מה היו התפיסות? מה דרש שינוי?
התמונה הולכת ומתבהרת כיום, יותר ויותר אנשים מבינים שמשבר הזהות הוא נקודת העיקר. שאיבדנו דרך בזהות היהודית ובהבנה של מה אנו עושים כאן בארץ ישראל.
אנשים רבים אומרים בקלות מונחים כמו פרוגרס או מדינת כל אזרחיה אבל לא רבים מזהים שנקודת הכשל תמונה בנקודה עמוקה יותר. הבית.
במשך שנים ניסו לפרק את הזהות היהודית , העלימו את התנ"ך מבתי הספר, שינו את ההיסטוריה - יש מקומות שמלמדים היסטוריה של הפמיניזם במקום היסטוריה, גם את מעגל השנה שינו כמו הפיכת חנוכה ל"חג שלושת האורות" (איסלם, נצרות, יהדות), את ל"ג בעומר הפכו ליום איכות הסביבה, את לימוד היהדות ללימודי רב תרבויות (כך שאפשר ללמוד על הנצרות והאיסלם אבל לא תמיד מוצאים מורה לתנ"ך לשעה בשבוע ואם מוצאים- אז אבוי לתנך שנלמד...).
אך השינוי היסודי ביותר שחדר לכל תחומי חיינו הוא פירוק המשפחה.
לא רק הזהות היהודית נמחקה. נקודת הזהות האישית, הנשית, הגברית, ובעיקר המשפחתית הולכות ונעלמות בשיטות ובמסרים מתוחכמים.
המונחים חתונה, קשר זוגי מחייב, נאמנות וכו' נעלמו לחלוטין מבתי ספר ממלכתיים רבים. נותק הקשר בין גוף לנפש עד לרמת הקיצון שאם אינך חש מותאם לגופך- אזי יש לחתוך מגופך כדי להתאימו לרגש.
דוגמאות להחדרת התפיסות הפרוגרסיבות האלה ניתן למצוא מידי פעם בדוגמאות ששולחים לנו מבתי ספר שונים ברחבי הארץ. למשל במבחן בתורה על פרשת שמות נדרשו הילדים לפתוח את הפסוק "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" - ולהוכיח מתוך הפסוק כי יוסף היה מוכר כמקיים קשרים זוגיים לא נורמטיביים...
ובחזרה לתפיסות לפני ואחרי 7/10. ברוך ה' המלחמה חיזקה בלבבות רבים את חשיבות הבית היציב. האישה והילדים שמחזיקים חזק את העורף התגלו כאלו שנותנים כוח לחיילים בשטח.
אבל אסור להישאר בהבנה בלבד. יש להתחיל בתהליך של התקרבות מחדש. לא רק התקרבות לזהות היהודית אלא חזרה לשורשים והבנת ערך ומהות המשפחה.
בשבוע שעבר שדולת הנשים הדתיות והחרדיות בראשות הח"כ לימור סון הר מלך, ובשיתוף שוברות שוויון קיימנו בכנסת ישראל כנס מיוחד במינו תחת הכותרת "עד החתונה".
הדוברים הציגו מה קורה בעולם, כיצד התפיסות הפרוגרסיביות מפרקות את יסודות חיינו ואיך לנו יש את הדרך להציב אלטרנטיבה אחרת. חדשה ישנה וטובה. עד החתונה.
כל מי שהתעורר בעקבות המלחמה ומרגיש את הצורך לעשות שינוי - זה זמנו לפעול איתנו בחינוך, קמפיינים וקו חם. עד לחזון בו כל צעירה וגם צעיר יוכלו להגיד בביטחון - אני ? עד החתונה.
כאשר המסרים ההרסניים זוחלים אלינו דרך כל מערכת אין לנו ברירה אלא פשוט לקום ולפעול.
החיילים שלנו ששבו משדה הקרב חזרו למשפחות חזקות ויציבות. אבל עם המסרים שקיימים מהשישי לעשירי - הדור הבא לא יחזור לכזה מקום יציב ובטוח ולכן זה הזמן של כולנו לפעול ולדאוג שגם לילדינו תהיינה משפחות יציבות וזה מתחיל בנקודת היסוד. אני עד החתונה.
הכותבת היא מנכ"לית שוברות שוויון