בשנתיים האחרונות אירוע הריבונות נתפס בשיח הישראלי כדרישה נישתית של "הנהגת המתנחלים", סוג של קמפיין פנים מגזרי, בדרישה לדאוג לתנאים טובים יותר עבור חצי מליון התושבים שמתגוררים ביהודה ושומרון.
הציבור הישראלי, גם זה הימני והליכודי, מגיב בפיהוק לשיח הריבונות, בטענה כי ישנן סוגיות קריטיות ובוערות יותר כרגע כל הפרק.
כל זה היה נכון אולי כשהמלחמה בעזה נותרה בעצימות גבוהה וכל עוד הפוקוס היה על מלחמת המנע בשבע החזיתות. אבל כעת יש להתפנות ולטפל בשורש הבעיה. לא רק לעסוק במגננה, אלא בגדיעת הטרור. לא רק לטפל בסימפטום, אלא בשורש הבעיה. ואם נרד לשורש הבעיה נגלה כי הסיבה המרכזית לטרור, בכל העולם, היא התקווה. זה הגורם מספר אחד בעולם ליצירת טרור, ואילו הגורם מספר אחד לגדיעת טרור הוא גדיעת התקווה.
אבי התנועה הלאומית הפלסטינית היה השייח' של ירושלים, הידוע לשימצה, חאג' אמין אל-חוסייני. הוא זה שהמציא את התקווה של ערביי ארץ ישראל למדינה ולאום משלהם. עד אז ערביי ארץ ישראל לא ראו בעצמם לאום נפרד ולא הכירו בעצמם כאומה נפרדת מהעם הערבי הגדול. הערבים שהתגוררו בארץ ישראל במאה שקדמה לציונות, היו אוסף של שבטים וחמולות, רובם מהגרים שזה מקרוב באו מארצות שכנות כמו מצריים, סוריה ולבנון. הם ראו בארץ ישראל את דרום סוריה ואף אחד מהם לא ראה את השתייכותו הלאומית לפי מגוריו בפלשתינה.
יתירה מכך בכל המזרח התיכון התגוררו יהודים וערבים ביחד, כשלמרות הסבל של יהודי ארצות ערב מרדיפות והצקות לאורך השנים, עדיין מצבם היה טוב יחסית ונבנו יחסי שכנות סבירים בין יהודים לערבים.
כל זה נקטע בידי המופתי חאג' אמין, שהחל את הובלת הפרעות ביהודים בארץ ישראל ולאחר מכן יזם את טבח הפרהוד המזעזע בעיראק, בו נשחטו יהודים בסגנון הפוגורמים שאירעו עד אז בעיקר באירופה.
מהטרור המצמרר הזה אנחנו סובלים עד היום וזה הרעיון המסדר של ההתנגדות לציונות, רצח היהודים ומעשי הטרור הנוראים נגד יהודים עד היום. את ההשקפה הזו חיבר המופתי לאמונה באיסלאם והפך אותה לאלמנט דתי.
איך המופתי יצר את תפיסת העולם הרעיונית, שדוגלת ברצח יהודים ושינה את הפרדיגמה של הערבים נגד היהודים: מאיבה מודחקת ואחוות שכנים גלויה, לחוב קדוש לרצוח כל יהודי "כופר" באשר הוא?
התשובה היא אחת: תקווה. המופתי יצר את תפיסת העולם כי רצח של מספיק יהודים יגרש את כל היהודים מהמזרח התיכון ויהפוך את המזרח התיכון לאזור נקי מיהודים. הוא הפך את הרעיון הזה למזוהה לא רק עם התנועה הלאומית הפלסטינית, אלא עם כל התנועה הפאן-ערבית, שבשגעון גדלותו הוא ראה בעצמו כמי שיעמוד בראשה.
כעת המשוואה פשוטה: אם המניע לרצח יהודים הוא התקווה הלאומית הפלסטינית להגדרה עצמית, המשמעות היא שכדי לגדוע את הטרור צריכים לגדוע את השאיפות הלאומיות הפלסטיניות למדינה משלהם. רק כך נתחיל תהליך של עידוד הגירה פלסטיני, כשמי שמעוניין להתגורר כאן תחת שלטון ישראלי יוכל להישאר, וכל מי שמחפש את ההגדרה העצמית האיסלאמית שלו יעזוב.
זה הגורם מספר אחד להכנעת הטרור: הכרזת ריבונות וגדיעת השאיפות של הפלסטינים למדינה משלהם. הכרזת ריבונות תבהיר לפלסטינים - ולעולם כולו - שלא תקום מדינה פלסטינית ואף טבח ביהודים לא יחזיר את הגלגל אחורנית. שלא משנה כמה יהודים יירצחו, יהודה ושומרון לא יהפכו לאזור המדינה הפלסטינית העתידית.
כשמחבלי הנוחב'ה פלשו לקיבוצים וערי הדרום הם התחמשו בתקווה שהטבח יביא איתו את בשורת המדינה הפלסטינית. מי שמכיר את ההיסטוריה של תכנון טבח 7.10 יודע כי ברצועת עזה אף נערכו כנסים מקדימים לטבח, בשנים שלפני הפלישה, בהם הוסברה תוכנית ההשתלטות על מדינת ישראל וכיצד בעקבות טבח המוני ופלישה לקיבוצים תקום מדינה פלסטינית.
לכן העיסוק כרגע בריבנות ביהודה ושומרון אינה סוגיה שולית, אלא ליבת המאבק נגד הטרור הפלסטיני וגדיעת האיום הפלסטיני המרחף מעל מאה שנות ציונות מעל העם היושב בציון.
אם רוצים לטפל בעומק הבעיה ובשורש הטרור, ולא רק לייבש את הביצה, יש תשובה אחת: ריבונות.