אנחנו לא פה על מנת להמציא מחדש את גיא פלג הימני.
לא מעוניינים לשכפל את נאווה רוזיליו מהצד הנכון של המפה הפוליטית, אלא שבשלב הזה אין ברירה.
"אין מחאה אפקטיבית בלי הפרעה לסדר הציבורי", אמרה מי שהכשירה את האנרכיה של "אחים לנשק", ויצרה מציאות שלא ניתן לתקן בלי מחאה מקבילה ואפקטיבית, בין השאר גם של מרדכי דוד ותלמידיו.
אבל אנחנו לא כאן כדי לשכפל אלימות, לאמץ דורסנות, או להשתמש בכלים שפגעו במדינה, רק כי הם עשו זאת.
לא נרצה שמערכות שלטון החוק יופעלו ככלי ניגוח פוליטי.
שחקירות יהפכו לאמצעי לחץ, להפחיד או ליצור "נרטיב".
לא נרצה שמינויים ייעשו לפי מחנה ולא לפי כישרון.
המאבק שלנו הוא לא לשם השוואה, אלא לשם תיקון.
אנחנו שואפים למדינה שבה הערכיות היא לא סיסמה אלא דרך חיים.
שבה האחריות הציבורית חזקה יותר מהפיתוי לנקם.
שבה מערכת המשפט מקצועית ונקייה.
שבה מי שמחזיק בסמכות מחזיק גם יושר.
ואם יש משהו שהימים האחרונים מזכירים לנו, זה שהציבור בישראל מזהה אמת.
יודע להבדיל בין ביקורת צודקת לבין רדיפה,
בין מחאה לבין השתקת האחר,
בין שימוש בכוח לבין שימוש לרעה בכוח.
אנחנו רוצים מדינה שניתן למסור לילדים שלנו בלי בושה.
מדינה שבה צדק איננו עניין של מחנה אלא של מצפון.
מדינה שמתקנת קלקולים ולא מייצרת אותם מחדש.
את הנפוטיזם המשפטי של אהרן ברק אסור לאמץ מהצד הימני.
את הניסיונות שלהם לשלוט בתוצאות ועדת החקירה ולטייח את מחדלי מערכת המשפט ואחריותם לטבח, לא נהפוך לכלי טיוח מהצד השני.
או במילים פשוטות:
אנחנו לא רוצים להיות הם.
לא אלימים כמוהם.
לא דורסניים כמוהם.
לא משתמשים ברוגלות נגד אזרחים.
לא מפעילים לחץ על עדים.
לא תופרים תיקים לפוליטיקאים מהצד הלא נכון.
לא ממנים חברים ומקורבים "מהמחנה הנכון".
לא בונים דמוניזציה על בסיס הדלפות שקריות.
לא מקימים מערכת משפט עם נפוטיזם שמקדמת רק את מי שקרוב לצלחת.
לא חוסמים מינויים של אנשים איכותיים רק בגלל עמדותיהם.
ולא מאפשרים לבעלי תפקיד מקצועי להפוך את המשרד שלהם לכלי לקידום אג’נדה פוליטית.
לא מעוניינים במדינה שחסימת כבישים היא מחאה לגיטימית, ואכיפה בררנית היא דרך חיים.
אז כן, בשלב הזה אני חושב שמה שעושים להם מרדכי דוד וחבריו היא תמונת מראה מתבקשת ונכונה.
אבל בסופו של תהליך אנחנו לא נהיה הם.
לא נשתמש בכלים שלהם.
לא נאמץ את השיטות שלהם.
נהיה שונים.
נהיה טובים.