ערב טבח שמחת תורה, לפני קצת יותר משנתיים, זכור כאן לכולם כשפל חברתי במדינת ישראל.
סרבנות ממוסדת, כאוס ברחובות, פגיעה אנטישמית בתפילות יום כיפור ועוד. מיד אחרי הטבח הנורא, ששורשיו במערכת הביטחון עוד לא נחקרו (וספק עם נדע אי פעם את הפרטים לאשורם), התעורר עם ישראל ויצא כאגרוף אחד להילחם באויביו הרצחניים.
יש מי שעדיין מחדד את השיח המגזרי, בעיקר סביב סוגיית הגיוס, סוגייה שהיא בבחינת תרנגולת המטילה ביצי זהב עבור מפלגות שנאת תורה שמעולם לא רצו חרדים בצבא וגם את רגלי הדתיים ה"משיחיים" הם דוחקים. אך אם נניח את הנושא הפוליטי הזה לרגע בצד ונתייחס למהות, נוכל להסכים כי תהליכי העומק העצומים שעובר עם ישראל כולו במלחמה, רק מתחילים לתת את אותותיהם והם ילוו אותנו ואת הדורות שאחרינו בעשורים הבאים.
הכוונה בעיקר לנושאים של זהות ורוח. לא צריך לקרוא את הסקרים הברורים לפיהם עם ישראל מתחזק ביהדותו, ובקשר העמוק לתורה, מצוות ומסורת, מספיק לחיות את השטח במילואים, ברחוב או ברשתות החברתיות. בקיצור: גאולת ישראל מתקדמת, ברוך ה'.
התחנכנו בבתי המדרש שלנו על 'גאולה בדרך הטבע' של הגר"א, על "להביא לימות המשיח", ועל תפקידנו לבוא "לעזרת ה' בגיבורים", במקום לשבת בחיבוק ידיים. הרב צבי יהודה קוק זצ"ל טבע את הביטוי "התורה הגואלת" כמאפיין המרכזי לתורת אביו הגדול הראי"ה זצ"ל.
אך נדמה כי חלקים במגזר שמתיימר לייצג תורה גואלת זו, הציבור הדתי-לאומי, לא תמיד קוראים את המפה במלואה ולא משפיעים על תהליכים גדולים שהיה ראוי כי יובילו אותם.
מה התהליך הגדול ביותר שמתרחש בדורנו? בראש ובראשונה: התקרבות עצומה לתורה ומצוות. סוציולוג בכיר אמר לי פעם שכיום במדינת ישראל יש מעל שלוש מאות אלף חוזרים בתשובה לסוגיהם. המלחמה הקפיצה את המספרים.
יש מפעלי קירוב אדירים של ש"ס, ליטאים, חב"ד וברסלב, ולעומת זאת מפעלים קטנים יחסית בציבור הדתי-לאומי. עליית קרנה של היהדות, ציציות, תפילות, הפרשת חלה, צניעות ועוד במיוחד בקרב הנוער, נזקפים במידה רבה לזכותם של ארגוני קירוב אלו. יש ביקוש גדול ונראה כי חובה להגדיל את ההיצע, לא רק ברמה הארגונית אלא גם ביכולת המנטלית של שומרי מצוות "לחתור למגע" ולסייע לרבים מאד שצמאים לדבר ה', בלי לחשוש ובלי לגמגם, בדיוק כפי שעושים אחינו החרדים ב"הידברות" או "ערכים", חב"ד וברסלב.
תחום מרכזי בו מצטיין הציבור הדתי-לאומי הוא גיוס לצה"ל למצוות עזרת ישראל מיד צר, ולצערנו רבים מאד ממגזר זה נהרגו על קידוש השם ונפצעו. אך כדי לקרב את גאולת ישראל למדנו שלא מספיק רק להתגייס לצבא אלא צריך גם לנהל את המערכה ואת המערכת באופן נכון, על פי המוסר היהודי של 'הבא להורגך השכם להורגו' ושמירה על קדושת המחנה במובן ההלכתי הפשוט, אל מול ערבוב המינים של היוהל"ם, ובמובן הרחב - של צביון יהודי ומוסרי ראוי ביחידות הצבא. כמה דתיים יודעים איך לנהל מצור לפי התורה? משאיות החמאס יעידו שכנראה מעט.
תחום נוסף בו בוגרי בתי המדרש של התורה הגואלת השקיעו רבות בעשרות השנים האחרונות הוא ההתיישבות בארץ ישראל. את הפריחה העצומה בהתיישבות יש לזקוף לזכותם. אך בדיוק כפי שלמדנו מהרב חרל"פ זצ"ל כי "מארץ ישראל נובע הכל ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם", חשוב דווקא בעת ההיסטורית הזו לראות איך מקיימים מצווה זו כמאמרה, גירוש האויב כפי שעשתה הציונות החילונית ז"ל במלחמת העצמאות, שקיימה את "והורשתם את כל יושבי הארץ" (ופירש רש"י: וגרשתם) באופן הנכון בו לא זכו חלוצי ההתנחלויות ביהודה, שומרון וחבל עזה לקיים, ובעיקר התיישבות על פי תורה, שהיא זו הנותנת תוקף לאחיזתנו בארץ ופסוקים רבים ומפורשים מזהירים כי נטישתה מובילה לגלות וחורבן, כפי שאכן קרה בהיסטוריה שלנו.
יש גם את תחום החינוך, אליו נהרו, ויש שיאמרו הוסללו, נשים וגברים רבים מהציבור הדתי-לאומי, לעבוד כמורים ומנהלים, ועדיין צריך עוד מחנכים רבים (לדעתי מדובר באחד המקצועות החשובים ביותר), אך בדיוק כמו בצבא, לא מספיק רק "להתגייס" לחנך, צריך גם לדעת מה לחנך ובעיקר לטפל במערכת החינוך, שסובלת מקלקולים רוחניים גדולים ושורשיים במשרד החינוך. נוער במספרים עצומים בבתי ספר חילוניים דורש יהדות גאה ושיעורי תורה. מי יספק להם את מבוקשם?
ומשימה רוחבית אדירה נוספת שמעטים מאד עוסקים בה היא המאבק בדיפסטייט במערכות המדינה שדוחף למדינת כל אזרחיה ופגיעה בצביון היהודי של מדינת ישראל, באמצעות שליטת מיעוט פרוגרסיבי מנותק מיהדות במוקדי הכוח. ואחרי שהדיפסטייט ינוצח בעזרת ה', איך תנוהל מדינת ישראל כמדינה יהודית? האם יש לנו חזון ברור ומפורט? עדיין לא.
אינני חושב שכל המשימות הללו צריכות ויכולות ליפול רק על הציבור הדתי-לאומי האידאליסט והנמרץ. להפך. את הקירוב ומפעלות התשובה הובילו עד היום בעיקר החרדים. יש מסורתיים שנלחמים בדיפסטייט הפרוגרסיבי ויש דתיים-לאומיים שלצערנו משרתים אותו בעיוורון. יש אנשי ימין שקראו לניצחון במלחמה וטיפול במערכת המשפט, בעוד דתיים מסוימים התעסקו בקמפיינים שהאכיל אותם השמאל. אלו חלק מתהליכי גאולה חשובים שאנו בעיצומם. המערכה על צביון המדינה היהודית שייכת לכלל הציבור האמוני המתהווה. מי שיפקח עיניים ידע לקחת חלק.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון חותם - מדינה יהודית על סדר היום