1. ידוע הסיפור על אותו פלוני שהתבטל ממלאכתו, והעדיף להתנמנם להנאתו בצילו של אילן רחב צמרת. אלא שחבורת נערים שעברה לידו התקלסה בו. התחכם הבטלן והמציא בדיה להרחקת הנערים: 'למה אתם מפריעים לישון? אתם רואים את העץ שם באופק? שם מחלקים סוכריות".
הנערים החלו לשעוט לעבר עץ הסוכריות. תפס הבטלן את ראשו: 'שם מחלקים סוכריות, ואני מתבטל כאן?' - והחל גם הוא בריצה אל הסוכריות הדמיוניות.
ככה זה כשאנשים מתחילים להאמין לסיפורים שהם מספרים לעצמם.
2. דוגמה קלסית למצב כזה, היא הטענה שאין צורך בגיוס לצה"ל, כי 'תורה מגנא ומצלא'. אלא שהגמרא עצמה, שהיא המקור למימרה זו (מסכת סוטה כ"א א') אינה טוענת שבעת מלחמה מגן לימוד התורה על העם כולו ושאין צורך בצבא בכלל. או כמאמרו של אחד מעסקני נערי המגבעות: "15 חיילים קשישים ינצחו את כל המלחמות האלה". ודוק: הוא עצמו אינו מאמין בזה, שהרי אם באמת 'מגנא ומצלא' מה צורך באפילו 15 לוחמים קשישים?
זאת ועוד, מי שבאמת מאמין ב'מגנא ומצלא', גם אינו אמור ללכת לרופא בשעת מצוקה. העובדה שקופות החולים בבני ברק ובירושלים מלאות פציינטים, מעידה על 'גודל' האמונה ב'מגנא ומצלא'. על כרחך אתה מבין שאותה טענה ששלף עסקן חרדי (שהוא אגב בוגר מערכת החינוך הממ"דית - ממ"ד תורני סגולה וישיבת נחלים), אינה מחזיקה מים ואינה אלא טענת שווא, ושבלי צבא חמוש וחזק, אין לנו שיור בעולם הזה.
3. יתירה מזו, העלאת טענת 'מגנא ומצלא' מעוותת את הכתובים. שכן במקור אמירה זו מתפרשת בדיוק - אבל בדיוק - במובן ההפוך. הגמרא במסכת סוטה אומרת, שהתורה מגינה על האדם מיצר הרע גם 'בעידנא דלא עסיק בה' (בזמנים שאינו עוסק בתורה). מה הקשר בין זה להגנת עם ישראל כולו מפני העמלק הנאצי הקם עליו לכלותו?
והראיה, שבכל אלפיים שנות גלות, הפטנט הזה לא עבד. אלפיים שנה נטבחנו ונעקדנו ונשחטנו וחוּללנו ועוּנינו וגורשנו. ששת המיליונים ובהם ארזי הלבנון ואדירי התורה, נשלחו למשרפות כצאן לטבח.
4. דוגמה אחרת לסיפור שהם מספרים לעצמם: בפשקוולים וב'פסקי הלכה' ובפתשגנים למיניהם, מבלבלים את מוחנו יודעי דת ודין במחנה נוער המגבעות, שהגיוס אסור בהחלט, כולל על הבטלנים, יושבי הברזלים ומודדי הרחובות.
וכל זאת תוך התעלמות מעובדות פשוטות. כבר החזון איש צידד בגיוס בימי מלחמת השחרור. ואחד מבכירי תלמידיו, ר' משה שיינפלד, האידיאולוג האגודאי הקנאי, אף פירסם מאמרים בזכות גיוס בחורי הישיבות: "חברי צעירי אגודת ישראל, התגייסו בהמוניכם וכבשו את הארץ לפני ה' ותורתו... מלחמה לנו על גבולות המדינה למשמרת ביטחונה וקדושת המדינה בתוך גבולותיה... חברינו אלה, ברצות ה' ישובו מהמלחמה זקופי קומה, חופשים מתסביך הנחיתות, חדורי הכרה עצמית שכל אשר להם הקריבו למען הארץ והישוב", והוא מסיים מאמרו בקריאה לחבריו לתנועה בחו"ל, במילותיו של משה רבינו: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?".
5. וכך גם פסקו ראשי ישיבות בשנים שלאחר מכן, וביניהם ראש ישיבת פוניבז' הרב שך זצ"ל וראש הישיבה לצעירים הרב א.ל. שטיינמן, ורבים נוספים. זאת ועוד, רבים בתוכנו, המגדירם עצמם כיום חרדים, דיווחו שהם עצמם שירתו בצבא, ואין פוצה פה ומצפצף. כך למשל כותב יהושע רבינוביץ: "אחרי שנה בישיבה גבוהה, הייתי בשנים 1969-1972 בנח"ל החרדי ששכן במושב האגודאי החרדי קוממיות בדרום. כמחצית החיילים היו יוצאי ישיבות חרדיות, וביניהן: סלובודקה, חכמי לובלין, טשעבין ועוד".
והאידנא? - כולם מתאחדים מאחורי האיסור הגורף לשירות כל אדם שבשם חרדי ייקרא: הרב דוב לנדו, הרב משה הלל הירש, הרב עזריאל אויערבך, הרב משה מאיה, האדמו"ר מגור, הרב משה שטרנבוך, הרב יצחק יוסף ועוד. כפי שנכתב באחד הפשקווילים: "דינו של מי שאינו לומד תורה הוא כמו של לומד תורה", פסקו רבנים לפני שנה. ופשקוויל אחר קבע כי "איסור הגיוס שווה לכל שומרי תורה ומצוות, ואף ביחס לכל המסלולים הנקראים חרדים... ואסור להתפשר אפילו על נפש אחת". איפה החזון איש? איפה הרב שך? איפה הרב שטיינמן? איפה האדמו"ר מסערט ויז'ניץ שבעצמו התגייס?
6. הוכחה נוספת, אפילו משעשעת, להתאהבותם של חרדים בכזבים שהם מספרים לעצמם, סיפק בימים אלה ההיסטוריון והחוקר משה נחמני, מחברם של ספרים רבים בענייני בניין הארץ והתורה. בין היתר חקר את תולדות בני ברק וסיכם מימצאיו בספרו 'חלוצים לציון', המעיד כי המושבה החקלאית בני ברק, הוקמה בעיקר בידי חלוצים וחסידים שעלו מחו"ל וקיבלו על עצמם את מרותו של הראי"ה קוק.
נחמני: "שנים רבות לפני שה'שונאים' וה'מחבלים' נולדו, הייתה בני ברק מושבה חסידית ברוח תורה ועבודה, שמתיישביה יצאו בכל בוקר להתפרנס מיגיע כפיהם. כשתעוררו אצלם שאלות בענייני הלכה או בעסקי הציבור, הכתובת הייתה הרב קוק, הרב הראשי, שהיה גב ומשענת רוחנית וגם מעשית למייסדי בני ברק, ובהם המייסד הראשי ר' יצחק גרשטנקורן".
וכשערכה מועצת העיר בני ברק ערב זיכרון לר' יצחק גרשטנקורן, הציב שם נחמני דוכן למכירת עותקים מספרו. "התקבצו שם כמה בחורים חרדים. הצגתי את הספר ואמרתי שבני ברק של פעם הייתה ציונית יותר, וגם הלכה בדרכו ולאורו של הרב קוק.
"הבחורים התקשו להאמין. 'אל תשכתב את ההיסטוריה!', 'בני ברק תמיד הייתה עיר חרדית, בלי שום קשר לרב קוק. גרשטנקורן היה חסיד גור ללא שום קשר לרב שלכם הציוני'.
"...פתאום ניגשה לדוכן שלי אישה זקנה, כבת 90 בערך, ושאלה על מה הוויכוח. האברכים הגיבו בנימת זלזול: 'הבחור הזה טוען שהרב קוק עזר להקים את בני ברק, ושהמייסד גרשטנקורן היה מקורב אליו והתייעץ דווקא איתו".
"'נו', הגיבה הזקנה החרדית. 'הבחור הזה צודק. זאת האמת! בכל פעם שהייתה לגרשטנקורן בעיה הוא הלך אל הרב קוק. הרב קוק גם היה אורח הכבוד באירועים חגיגיים בבני ברק בשנותיה הראשונות'.
"'על סמך מה את אומרת את זה?', תהו הסובבים שנדהמו מהגיבוי שהעניקה לי האישה.
"'על סמך היכרות אישית עם ר' יצחק גרשטנקורן. אני הבת שלו'".
7. אבל הם מעדיפים את הסיפורים המומצאים שהם מספרים לעצמם. נוער המגבעות לא יתן לעובדות לקלקל לו 'השקופע' מעוותת.