"הוא הרס לי את כל היופי", שיתפה אותי ר. (37), שחיה בזוגיות ממושכת עם בן מיעוטים בעיר מעורבת בצפון.
"כשהכרנו הייתי צעירה, מלאת תוכניות וחלומות. הקשר בראשיתו היה נהדר, הוא הרעיף עלי מילים טובות ומתנות והרגשתי בעננים. לאט לאט, בלי ששמתי לב, גן העדן הפך לגיהינום. נותקתי ממשפחה וחברות, נאסר עלי לצאת לעבודה, והפכתי תלויה בו לחלוטין חברתית וכלכלית. בהמשך, התחילו גם הפגיעות הכבדות, כשהייתי כבר בלי כוחות להתנגד".
הדפוס הזה, שבו קשר פוגעני מתחיל בפריחה ומחמאות ומידרדר לשליטה, מוכר במחקר כ"מלכודת דבש". האם קשרים מעורבים, ובפרט נישואין בין-עדתיים על רקע הסכסוך הישראלי, מהווים קרקע פורייה לאלימות? נתוני ארגון 'יד לאחים' מצביעים על תשובה חד-משמעית: הרוב המכריע של המטופלות סובלות מאלימות. הדיווחים מראים כי אלימות כלכלית ורגשית קיימת ב-100% מהקשרים, ואלימות פיזית, מילולית ומינית בלמעלה מ-75% מהמקרים.
האלימות השקופה: כלא כלכלי ובידוד אלימות כלכלית היא לעיתים "שקופה", אך הרסנית, ומחקרים מראים כי נדרשות לאישה כ-10 שנים להשתקם ממנה. השליטה היא אבסולוטית: "הוא נתן לי 6 שקלים לאוטובוס ואמר שאני יכולה להשתמש בעודף, 70 אגורות, לקרטיב. אבל אפילו קרטיב אי אפשר לקנות ב-70 אגורות", תיארה נ. (32). במקרים חמורים יותר, חובות, דוחות, קנסות וחוזי שכירות נרשמים על שם האישה, בעוד בן הזוג (לעיתים תושב הרש"פ) נותר נקי. התוצאה היא נשים שנותרות עם חשבונות מעוקלים ופשיטות רגל לכל החיים.
במקביל, מופעל מנגנון בידוד מתוחכם. "תקופה ארוכה נפגשתי עם מטופלת שהגיעה תמיד בפיג'מה", סיפרה עו"ס הדר. "הסתבר שהוא לא מרשה לה לקנות בגדים אחרים, כשיטה להשאיר אותה קרובה לבית". זה מתחיל בניתוק מחברות ומסתיים באיומים מפורשים. כשהבידוד מושלם, האלימות הפיזית מתפרצת. לאחרונה ליווינו אם שנחלצה רק לאחר שכל מערכת השיניים שלה רוסקה, משום שהעזה ללכת לקניות לבד.
מחקרים בינלאומיים מאשרים כי אלימות שכיחה יותר בזוגות מעורבים בשל פערים תרבותיים והיעדר תמיכה קהילתית. אך בישראל, הסכסוך הלאומי-דתי מעצים את האש. ויכוחים על חגים ומנהגים הופכים למוקדי אלימות קשים. ו. שיתפה בויכוח שהסתיים בנעילתה בבית לשלושה ימים, לאחר שרצתה לבקר את סבתה ביום העצמאות: "עכשיו רמדאן, אי אפשר לאכול לפני השקיעה... וממתי אנחנו חוגגים עצמאות? התחרפנת?". הקונפליקטים סביב זהות הילדים - יהודים לפי ההלכה ומוסלמים לפי השריעה - הם יומיומיים.
לכך מתווספת לעיתים הפוליגמיה הנפוצה בעיקר במגזר הבדואי, ויוצרת גיהינום בבית. ז. סיפרה: "הייתי יוצאת לחצר והאישה הראשונה הייתה מכה אותי בעצמה. הוא מבחינתו היה צריך 'לחנך' אותי על כל תלונה שלה". בנוסף, קיים מימד לאומני באלימות המינית והמשפחתית. ילד שנולד לאם יהודייה נתפס לעיתים כ"הישג" דתי-לאומי לאב ולמשפחתו. הילדים עצמם גדלים בקונפליקט זהות קרוע ומכאיב, המקשה עליהם לפתח זהות בהירה ולהקים משפחה בבגרותם.
כמו כן, בעוד החברה הישראלית מוקיעה אלימות, פרשנויות מסוימות באסלאם (כדוגמת סורת הנשים פסוק 34) מעניקות לגיטימציה להכאת אישה ככלי "חינוכי". המצב מחמיר נוכח פסקי הלכה, כמו זה של השייח' עכרמה סברי, האוסרים על נשים לפנות למשטרה ומעודדים "סולחה". המסר המובלע לאישה הוא: "תחטפי ותשתקי". לא מפתיע שמחצית מהנשים שנרצחו בשנתיים האחרונות הן מהמגזר הערבי, למרות חלקו היחסי באוכלוסייה. השילוב הקטלני של ניתוק מהמשפחה, עוינות לאומית וחולשה מובנית, מביא את הנשים למצבי פוסט-טראומה קשים. כפי שמסכמת העו"סית מיכל: "האישה מאבדת את הביטחון בעצמה, סובלת מחרדות, ומתקשה להציב גבולות לילדים המושפעים מהצד השני. בקיצור, עצוב וקשה".
יום המאבק באלימות נגד נשים שצוין השבוע, הציף אל פני השטח את הדינמיקה ההרסנית בקשרים מעורבים. מתוך העדויות שאליהן אני וחברותיי נחשפות, עולה תמונה קשה של 'מלכודת דבש' קשר המתחיל בחיזור, חיבה והנאה, מדרדר לעיתים מאד תכופות למעגל של שליטה, בידוד חברתי ואלימות רב-ממדית. הנתונים מלמדים כי בזוגיות זו, המפגש בין פערי תרבות, דת ולאום אינו רק אתגר, אלא זרז המעצים את האלימות הכלכלית, הפיזית והנפשית. מצוקתן של נשים אלו מחייבת הקשבה מיוחדת והבנה כי דרכן לחירות ולשיקום ארוכה ומפותלת הרבה יותר.
הכותבת היא רכזת חילוצים וקשרי קהילה בארגון יד לאחים