מירית שקד ברק, אשת תקשורת ויזמית חברתית וקהילתית, משתפת באולפן ערוץ 7 במסע חייה המיוחד - המשלב עשייה ציבורית אינטנסיבית לצד מחויבות בלתי מתפשרת לערכים ולמשפחה.
שקד ברק מתארת כיצד החיבור לאדמה ולקהילה בילדותה, הפך לכוח המניע מאחורי כל המאבקים והיוזמות שהובילה, החל ממאבק להצלת בתי ספר ועד לקידום זכויות משפחות המילואים בימי המלחמה.
שקד ברק פותחת בסיפור ילדותה במושב משמר הירדן - מושב חקלאי קטן בגליל העליון. הילדות התאפיינה בחיבור עמוק לאדמה ולעבודה קשה - גידול אבוקדו, שזיפים ואגסים, וטיפול יומיומי בתרנגולות מגיל שש. "גדלתי על האידיאל של לא לפחד מעבודה קשה. לצד זאת היה לנו זמן גם לרוח, גם לערכים, לתנועות נוער". כבר בנעוריה הפגינה את רוח המאבק שהפכה לסימן ההיכר שלה, כשנאבקה בהצלחה למניעת סגירת פעילות תנועת הנוער במושב.
בצבא, הוצבה שקד ברק בחיל חינוך כמפקדת בפרויקט 'מגן ציון' שנועד לסייע לעולים מהעדה האתיופית. "העברתי להם טרום טירונות. זו היתה עבודה מדהימה ומאתגרת".
לאחר מכן, היא הגיעה לתחנת הרדיו גלי צה"ל - מעבר שהיה הלם תרבותי. "הייתי בשוק ולאט לאט התרגלתי. הבנתי מה זו תקשורת, מה זה חדשות וכיצד נראים החיים בתל אביב".
לאורך השנים היא עבדה עם שרים, חברי כנסת, גופים ציבוריים וראשי ערים, אך תמיד הקפידה להיות פעילה בקהילה. המעבר המובהק לעשייה קהילתית החל שוב, כפי שקורה לעיתים קרובות בחייה, מתוך צורך אישי.
כשהתגוררה בגלבוע, הגן של בתה עמד בפני סגירה. "אני נאבקתי יחד עם הורים נוספים והשארנו את הגן פתוח. זה לא נעים לראות גן סגור".
לאחר המעבר לכפר סבא, היא וקבוצת הורים החליטו להקים בית ספר על חורבות מוסד קיים שנועד להיסגר בשל חוסר רישום. הצורך בהקמת המוסד נבע מחיפוש מקום חינוכי לבִתה, שיעניק ערכים של "כיבוד מורים, כיבוד הורים, מושגים שהיו בבית הספר החילוני בו גדלתי ופחות הרגשתי אותם בבתי הספר של היום".
משפחתה הייתה מגויסת לאורך המלחמה והיא עצמה הצטרפה לצוות מדיניות בפורום נשות המילואימניקים. "הפורום דואג שיראו לא רק את המילואימניקים אלא את כל המשפחה כמכלול. דאגנו למיצוי זכויות, לנשים שיש להן מצוקות. פעלנו גם בכנסת ורק באחרונה קידמנו הטבות מס למילואימניקים".
שקד ברק משתפת את העקרון המרכזי שמנחה אותה. "רוב המאבקים והיוזמות החברתיות שהובלתי החלו מהבית שלי. לדוגמה, הייתה באזור מגורי יוזמה להקמת אזורי תעשייה מזהמים קרוב לבתים. לא הבנתי איך אין שקיפות ואנחנו לא יודעים על כך. יש לי את היכולת להניע אנשים ולגבש אותם וכך קמנו כל הקהילה והצלחנו להכניס שינויים בתוכנית".
"הרבה פעמים אומרים לנו שאין סיכוי שמשהו יזוז וזה לא צריך לעצור אותנו. צריך לקום ולעשות, בלי פחד, עם הרבה אומץ. כשאנשים רואים שאת מאמינה במשהו נכון, שהלב שלך במקום הנכון ופיך וליבך שווים, שהכוונות שלך טהורות, הם באים והדברים מצליחים", היא מסכמת.