זכיתי השנה להיות מה שנקרא 'רב הסניף' בתנועת בני עקיבא, בעיר בה אני מתגורר, רחובות.
זה לא דבר נפוץ, אלא הארה ובקשה מיוחדת שמגיעה מהשטח. נערים ונערות שרוצות יותר חיבור, יותר ליווי, יותר תורה, ומהמקום שלי אני מזהה שכל הכוחות נמצאים דווקא אצלם, הם אלו שמושכים ומבקשים עוד.
כל מי שליבו שייך לתנועת בני עקיבא, לא יכול שלא להתרגש בכל פעם שמתקרבת שבת ארגון. זוהי שבת מיוחדת במינה, החותמת חודש שלם, גדוש וסוער, בפעילויות, חזרות והכנות שיא לנושא המלווה את השנה. שבת שבה הופך הרעיון הגדול למציאות מרגשת ומוחשית מול כלל הסניף, ובתקווה שגם לאחר מכן אל החיים השוטפים אצל הפרט.
השנה, הנושא הנבחר, "דור יקום וחי", נלקח מתוך שירו המכונן של הראי"ה קוק זצ"ל, "תלחש לי סוד, ההוויה". שיר שכולו אמונה עמוקה בכוחה של האומה לקום מכל משבר, להתגדל, להתרומם ולהמשיך. זהו קול המדבר על התחייה, על קימה פיזית ורוחנית, ועל חובת ההמשכיות.
דור ה -TikTok דור העוצמה
וככזה, כך גם הדור שאליו אנו שייכים, ועל אחת כמה וכמה הדור הצעיר, ההולך ובא. הנוער המדהים שנבנה כאן, שופע עוצמות אדירות, אנרגיה ושמחת חיים. כן, זהו "דור ה-TikTok", כזה שלפעמים מספיקות לו רק כמה מילים קצרות או סרטון ויראלי אחד כדי לצאת מהבית, לפעול ולחולל שינויים גדולים למען העם והארץ. האתגר שלנו הוא לתרגם את האנרגיה המתפרצת הזו לעשייה משמעותית.
שתי צוואות משני גיבורים
השנה, אני נכנס לשבת ארגון עם שני מכתבים- שני מסרים שהפכו לצוואות, שנכתבו על ידי מדריכים בתנועה, שניהם לוחמים דגולים שמסרו את נפשם על קדושת השם, העם והארץ. המילים שלהם הן אלו שמדליקות את האור בפעולות שבת ארגון.
.1. הדר גולדין: "תתחיל לעבוד, אחי!"
המכתב הראשון נכתב על ידי הדר גולדין הי"ד, לקראת שבת ארגון, כשהיה רק בן 16. לאה גולדין, אימו, הקריאה אותו בהלוויה, לאחר 11 שנים שבהן גופו לא היה איתנו. הנה דבריו:
"כשאנחנו שואפים גבוה, אבל עכשיו במציאות, בעיניים שלנו אנחנו רואים חושך... אז מה צריך לעשות? צריך להתחיל לעבוד! לאסוף קרני אור, ולאט לאט, אפשר להגיע למטרה שלנו. ועכשיו נדבר קצת על איך לעשות את זה (או במילים אחרות: תפסיק לדבר מעל הראש ותתחיל להגיד לי תכל'ס, בגובה העיניים, מה אני יכול לעשות…)
אז מה אתה יכול לעשות? להאשים את כל העולם?! להתייאש?! בוא נתחיל מזה שבסופו של דבר כל אחד צריך לשבת עם עצמו ולחשוב מה אני צריך לעשות יותר טוב. לדעתי, אתה לא חייב לעשות ישר מעשה...
עכשיו אחי! אתה יושב עכשיו לבד וקורא את מה שאני כותב, בוא נוריד שנייה את כל הפוזות וההגנות, ותיפתח ת'לב, אפשר לזלזל ולצחוק ממה שאני מבקש ואפשר לנסות… אני יודע שיש בכל אחד משהו שאפשר ללמוד ממנו. בדוק. אז תתחיל לעבוד אחי! וזה לא קל. וזה לא יהיה קל. אבל אתם גיבורים, אתם תסתדרו.
וזה משהו שאף אחד לא יראה חיצונית, אבל זה יתחיל שינוי פנימי לאט לאט, (ואחרי זה אפשר להתקדם לאט לאט, לחייך לחבר, לדבר עם חבר, לצחוק עם חבר, וכו’…)
תיקח אחריות על השבט שלך, הדבר בידך… אחיי ואחיותיי בהצלחה. יש לכם חודש מופלא להתחיל לעבוד, אני נשאר בסביבה... שבוע טוב וחודש טוב, הדר."
מילים מדהימות כאלו, שנכתבו מפי נער צעיר, הן צוואה של ממש. וכמה הוא צדק כשכתב בסוף: "אני נשאר בסביבה". הרוח החיה שלו, החיוך המסמל התקדמות וקימה, נשאר אצלנו, חודר ועובר אל הנוער היקר שלנו ומכריח אותנו לחשוב: מה התכל'ס שאני עושה כדי לשנות?
2. .שילה ראוכברגר: "אנחנו יוצרים מנגינה אחת"
המכתב השני, (חלק ממנו המובא כאן), נכתב על ידי שילה ראוכברגר הי"ד, שנפל בקרב ההגנה על עם ישראל בשבת קודש, שמחת תורה תשפ"ד. בדבריו, שילה מדבר על החשיבות העליונה של הקישור והחיבור:
"אם כל אחד יחשוב רק על עמו ולא יעזור, לשאר, השבט יתפרק. כל אחד צריך להוביל ולהתחשב, עבודת צוות טובה, כמה שאנחנו שונים, אנחנו יוצרים מנגינה אחת."
מה מותירים לנו הגיבורים?
שני הלוחמים הללו, שילה והדר, שניהם ידועים לחבריהם בזכות החיוך הגדול והמאיר שלהם, ובזכות האור הפנימי שהפיצו. שניהם, כל אחד בדרכו, מדברים אל החניכים שלהם, ואלינו, על "כיצד מתחברים ולא מתפרקים". כיצד כל אחד ואחת מאיתנו עושה את המוטל עליו, קודם כל בפנים, בתוכו, ורק אחר כך בחוץ, כדי לקדם ולהתקדם.
זהו "דור יקום וחי". דור שלא מסתפק בסיסמאות, אלא מחפש את ה'תכל'ס' הפנימי; דור שלמרות כל ה'טיק טוק', יודע להתחבר לשורשים ולצוואות של מי שהלכו לפניו; דור שרואה חושך ומחליט "להתחיל לעבוד" ולאסוף קרני אור.
שבת ארגון היא ההזדמנות שלנו להבטיח שהרוח שלהם לא תיעלם. שנמשיך להיות גוף אחד, שכל חלק בו חשוב, וביחד -נשמיע את המנגינה האחת של עם ישראל המתעורר, קם, וחי.
שבת שלום ודור יקום וחי!
הכותב הוא רב קהילה, מחנך ומשורר ישראלי