"וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ: וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח, יח - יט).
חז"ל אומרים לנו שהיישוב בית אל הוא מקום מיוחד: במדרש (בראשית רבה פרשה סט, ח): "ואולם לוז" - היא לוז שצובעים בה את התכלת. היא לוז שעלה סנחריב ולא החריבה, נבוכדנצר ולא החריבה. היא לוז שלא שלט בה מלאך המוות מעולם. והזקנים שבה מה היו עושים להם? כיוון שהם זקנים הרבה מוציאים אותם חוץ לחומה והם מתים".
פעם פגשתי דודה זקנה שהגיעה קרוב לגיל מאה, והיא אמרה: הקב"ה שכח לקחת אותי... בבית אל, בלוז, אי אפשר למות, זה מקום של חיים שנמשכים, אז מה היו עושים עם הזקנים שכבר שבעו מהחיים? היו מוציאים אותם מחוץ לחומה.
עוד נאמר במדרש: "אמר רבי אבא בר כהנא למה נקרא שמה לוז? כל מי שנכנס בה - הטריף מצוות ומעשים טובים כלוז".
בית אל הוא מקום שיש בו אווירה של יראת שמים ושל קיום מצוות. כל מי שיש לו חוש ונכנס לבית אל מרגיש את המעלה הזו, הסביבה הזאת היא מקום של 'לוז'. אנחנו אימצנו את השם הזה של המקום. יש כאן איזו ייחודיות.
אשרינו שאנחנו זוכים להיות במקום הזה. דורות על דורות דיברו על בית אל, וזה היה רעיון מופשט. לבתי כנסיות בכל העולם קוראים בית אל, אבל זה משהו שמנותק מהמציאות הממשית. ואנחנו ברוך ה' זוכים להיות כאן בארץ ישראל וליישב את המקום הזה, לחזור לקיום ההבטחה שהקב"ה הבטיח ליעקב אבינו. זו לא הבטחה פרטית ליעקב, זו הבטחה כלל ישראלית.
חלק מתוך שיחה שנאמרה בשנת התשפ"ה, לשיחה המלאה באתר ישיבה