בספרה "פתחה בחכמה" פורסת הרבנית ד"ר שפרה מישלוב דיון תורני המתפרס על מאות שנות שיח הלכתי סביב סוגיית לימוד גמרא והלכה לנשים. בראיון לערוץ 7 היא מספרת על הטענות בעד ונגד שעלו לאורך שנות הדיון בבית המדרש.
בראשית השיחה שאלנו אותה אם הדיון בלימודי גמרא והלכה לנשים אינו שייך לדור קודם, לאחר שבדור הנוכחי נשים הן חלק בלתי־נפרד מבית המדרש. הן לומדות, מלמדות, כותבות, מרצות ומוערכות מאוד בלימודן התורני ובמסקנותיהן.
הרבנית מישלוב משיבה כי אכן מהפכת לימוד התורה לנשים קיימת עשרות שנים, ועם זאת היא נתקלה בתופעה שבה ישנן נשים הלומדות תורה ברצינות אך עדיין חשות שעולם הגמרא וההלכה בעיון אינו שייך לעולמן. התחושה שאולי לימוד כזה מזיק או מבטא אג'נדות זרות גורמת לרבות מהן לוותר על עיסוק בתחום זה ולהעדיף לימודי אמונה, מחשבה, תנ"ך וכיוצא באלה.
מנגד, ישנה התופעה ההפוכה בקהילות מסוימות הרואות בלימוד הגמרא וההלכה בעיון חלק מרכזי ותשתיתי בלימודן, ובבתי המדרש שלהן מושקעות שעות רבות בלימוד מהסוג הזה, לעיתים על חשבון תחומים אחרים. "יש כאן שתי תופעות קצה", היא אומרת בהתייחס למניעים שהובילו אותה להתעמקות ברקע ובעומק של הסוגיה. עם זאת היא מקפידה שלא לתייג את שני בתי המדרש כשמרנים מול פרוגרסיביים, גם אם בית המדרש השני מבטא פתיחות בסוגיות של שילוב נשים בתחומים מסוימים, בלבוש וכיוצא באלה.
ישנם, היא אומרת, מקומות הרואים בלימוד הגמרא על ידי נשים מעין התרסה וחלק מהמאבק להצבת האישה כשווה לגבר. גם אם לא זו המטרה האמיתית, כך הדברים מתקבלים.
בספרה מפגישה הרבנית מישלוב את הקורא עם מגוון עצום של פרשנים וגדולי תורה המתייחסים לסוגיה. חלקם אכן סבורים כי אין בעייתיות בלימוד כזה, אלא שקיימת תחושה שלפיה הלימוד אינו נועד להתקרב ליראת שמים ודבקות בה', אלא מבטא אג'נדה אחרת, שוויונית, ולכן ייתכן שנכון להסתייג מלימוד כזה.
"אני מנסה להבין את התשתית ההלכתית לקביעה שהמלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות", היא אומרת, ומציינת כי מתוך כלל הדעות, בעבר ובעיקר בתקופתנו, ניתן למצוא מקום ללימוד כזה עבור אישה המעוניינת בו. "זו לא שאלה פרטית אלא שאלה ציבורית של המגמה ומה שעומד מאחורי הלימוד הזה. האם אנחנו נשארות במיקוד שמטרת לימוד התורה היא להביא אותנו ליראת שמים ודבקות בה' והתקדמות בעבודת ה', ופחות למצוא מקום שווה ערך. הספר מכוון למקום הזה". היא מציינת את הבקשות שהיא מקבלת מדי שנה מתלמידותיה לפתיחת חוג ללימוד גמרא, והבירור מולן נעשה מתוך הבנת מגמת לימוד התורה בעומק ומה לא אמור להיות המנוע שמאחורי דרישת הלימוד.
בדבריה מדגישה הרבנית מישלוב את הסכמתו וסמיכת ידיו של רבה, הרב יעקב אריאל, על הספר ועל העולה ממנו. "יש כאן אמירה שאם לימוד התורה שלי הוא חלק משלשלת הדורות, מתוך קבלה של חכמי ישראל ותפיסה שאין כאן מקום להקטנת נשים או מידור והדרה, ושׁתורת ישראל היא לטובת נשים, ומתוך כך הספר הזה הוא חלק מהשרשרת הזו של המסורה, הערצת תלמידי חכמים והמשך הדרך הזו. אין כאן אמירה של אישה שמבקשת לומר משהו חדש, אחר ומנותק ממה שאמרו תלמידי החכמים. לכן היה חשוב לי להקשיב ולהעמיק להרבה דעות של רבנים ולספוג מתוך רצון להבין את דבר ה' מתוך הדעות הללו".
מתוך כך, אומרת הרבנית מישלוב, השאיפה הייתה לייצר תפיסת עולם שלמה המַכירה בתקופה שבה נשים רוצות ויכולות ללמוד; תפיסה שאומרת שלא ייתכן שאישה היא רופאה או ד"ר למשפטים, ובתחום התורה היא נשארת ברמה שקיבלה בבית הספר היסודי. ועם זאת, היא מבקשת למסגר את הדברים כך שתפקידה העיקרי של האישה בביתה נשמר, כאחת שקרובה יותר לקב"ה ואינה זקוקה לעמל הלימוד כדי להתקרב אליו, ועמל זה נותר אצלה כחלק מבחירה שאינה מחויבת בה.
"אני נזהרת שלא להטיל דופי. אני לא בודקת מוטיבציה של כל אחת, ויוצאת מנקודת הנחה שמי שרוצה להשקיע שנים בלימוד - התורה קרובה אליה. כיוון שיש רוחות רבות שנושבות בעולם ורוצות לקחת את הדברים למקום של כוחנות ומאבק, אני מנסה להחזיר למוקד ולעמוד השדרה. התורה היא לא כלי שרת למאבק או שליטה או כוחנות במשפחה או מחוצה לה, אלא בסיס לעבודת ה' וקרבת ה'".
על דבריה אלה שאלנו אם הזהירות הזו מפני הפיכת התורה לכלי בידי האדם לא אמורה להיות רלוונטית גם לגברים, שכן לא מצאנו ספר המזהיר גברים מפני שימוש כזה. הרבנית מישלוב מזכירה את דבריו של הרב רבינוביץ', שהביא כי התורה יכולה להיות סם חיים וסם מוות, וכל אדם יכול לקחת אותה למקום אחר. אלא שבגלל שלגברים יש חובת לימוד תורה, לא ניתן לצמצם זאת - וממילא לוקחים את הסיכון. אצל נשים, לעומת זאת, לימוד התורה הוא מבחירה, ולכן מדייקים אותו יותר.
בדבריה מציינת הרבנית מישלוב כי ספרה זוכה להתעניינות רבה גם בבתי מדרש גבריים שהזמינו עותקים רבים. הסיבה לכך היא ככל הנראה גם רצון להבין את מקור ההתעניינות של נשים בלימוד תורה ולוודא שמקור זה הוא נכון ומדויק. בעיניה, הדבר אף יכול לחזק את הקשר בין בני זוג שעולמם הרוחני מתברר באופן מדויק, כשלכל אחד ברור תחומו וגבולותיו.
בהמשך הדברים נשאלה הרבנית מישלוב אם מותר לנשים להרצות בדברי תורה בפני גברים, ועל כך היא מרחיבה מעט מתוך מאמר שפרסמה בעבר ושגם הוא זכה להסכמתו של הרב יעקב אריאל. הדברים, היא אומרת, תלויים בממד סוציולוגי שהולך ומשתנה מתקופה לתקופה וממקום למקום. "ההלכה נותנת מענה למציאות ולא משתנה עם המציאות", היא מדגישה.