"רכבת הרים של רגשות", כך מגדיר את תחושת המשפחה זיו ציוני, דודו של רס"ל רן גואילי, הישראלי האחרון המוחזק בידי חמאס לצד חטוף תאילנדי.
ציוני מזכיר את התחושה המעודדת שבה נמצאת המשפחה לנוכח העובדה שבשבועות האחרונים הושבו 46 חטופים, עשרים מהם בחיים. עם זאת, הוא אומר, "הנורא מכל מתקרב אלינו. רן הוא האחרון ואין עליו מידע נוסף. זה מלחיץ מדאיג ומפחיד, זה הכל ביחד".
"לצד סוטיסאק רִינטלאק, החטוף התאילנדי שגם אותו אסור לשכוח, רן הוא הישראלי האחרון עם סיפור גבורה הרואי שאין כמותו", אומר ציוני ומספר על החיבוק אותו מקבלת המשפחה מהעם כולו לגווניו, "החיבוק מדהים, מכל הצבעים ומכל הסוגים. מה שמחזק אותנו היום הוא החיבוק שאנחנו מקבלים מכולם".
"כולם ביחד, כי בסופו של דבר העם רוצה את אותו דבר. נכון שיש בקצוות של העם כאלה שמושכים לכיוונים אחרים, אבל העם עצמו רוצה את אותו דבר, רוצה את רני בבית, רוצה לחזור לחיים. הם כואבים את הכאבים שלנו. אני נתקל בכל יום באנשים שאנחנו לא מכירים והם לא מכירים את רן באופן אישי, אבל הם כואבים, הם רוצים, הם מצפים שהוא יחזור הביתה, וזה באמת אמיתי. זה כן וזה מחמם את הלב וזה מה שחשוב", הוא אומר ובהתייחס לאמו של רן שהייתה חלק מפורום תקווה, ומתוך כך חלוקה על תפיסתם של אנשי מטה המשפחות, אומר ציוני כי אין בעובדה זו כדי להפוך אותה למי שמתנגד לאחרים. "זו הדרך, זו הגישה וזו הזיקה. זה מה שהיא חושבת שנכון. יש כאלה שחשבו אחרת".
ציוני מחזיק גם הוא בעמדותיה של אחותו, אמו של רן, ומציין כי גם הוא סבור שמה שהוביל להבשלת העסקה היה הלחץ הצבאי ולא הפגנות, חסימות וכיוצא באלה, ועם זאת הוא מאמין שיש מי שסבור שדרכם היא הדרך הצודקת והנכונה.
על סיפורו המיוחד של רן מרחיב ציוני ומספר: "בשבעה לאוקטובר כמו כולם הוא מתעורר בשש וחצי. אבא שלו העיר אותו. הוא הסתכל בטלפון וראה שהוכרז 'פרש פלשת', כלומר אירוע חדירה. רני היה אז עם כתף שבורה ממתין לניתוח שאמור להתקיים בתשעה לאוקטובר, יומיים אחר כך, אבל הוא מחליט שהוא לא נשאר בבית. הוא גדל וחונך על אהבת ישראל. הוא תמיד היה הראשון לקום ולעזור. אי אפשר היה לעצור אותו".
הוריו של רן שאלו לאן הוא הולך ורן השיב שהוא לא יכול להישאר בבית כשחבריו נלחמים, כשמדינת ישראל במלחמה. בשעה רבע לשבע רן כבר היה מחוץ לבית כשהוא לבוש מדים. הוא נסע ליחידה שלו, שם הופתעו לפגוש אותו כמי שנמצא בחופשת מחלה. השכנועים להישאר מאחור לא הועילו ויחד עם הצוות שלו רן נסע לכיוון מתחם הנובה.
"בכניסה לקיבוץ עלומים הם נעצרו על ידי אדם לבוש בבגדים אזרחיים, מי שהסתבר שהוא סא"ל גיא מדר, מג"ד בחופשה. הוא עצר אותם ואמר להם שמדובר בשטח אש עם מחבלים רבים. הם נעצרו וניהלו קרבות עזים בכניסה לקיבוץ. הצוות של רן הצליח לבלום את חדירת המחבלים לקיבוץ. בשלב מסוים רן התנתק מהצוות שלו, נכנס עם גיא מדר לרכב. הם רדפו אחרי מחבלים, הגיעו לתחנת הדלק בצומת סעד. שם רן בלם בגופו עשרות מבלים שרצו לחזור הביתה והווייז הוביל אותם לנסוע דרך שדרות אבל הכביש מסעד לשדרות היה מלא במחבלים ורני בלם את המבלים ולא איפשר להם לעבור והכווין אותם לעבור דרך שדה לנתיבות. עשרות מבלים ניצלו בזכותו".
בשלב זה, מספר ציוני, רן היה מרוחק מאזור הלחימה. הוא קיבל שיחת טלפון מחבריו לצוות שהיו בעלומים ודיווחו על עוד מחבלים שמגיעים ושהם זקוקים לו. "בלי לחשוב פעמיים הוא אמר לגיא מדר אנחנו חוזרים ועם כתף שבורה הם חזרו ללחימה בצומת אלומים, שם הם נכנסו למארב מתוכנן של עשרות מחבלים שירו עליהם מכל הכיוונים".
בשלב זה גיא נפגע מכדור שפגע ברגלו ורן נפגע מכדור ביד וכדור בירך. "הם המשיכו לנסוע עוד 300-400 מטרים עד שהרכב נעצר. הם פרקו מהרכב וחמש שניות אחרי שהם יצאו מהרכב רכב טיל RPG פוצץ את הרכב. הם מסתתרים בשיחים. רן מזהה שגיא מדמם מהרגל, שם לו חוסם עורקים ורק אז התפנה לעשות לעצמו ח.ע. ברגל וביד. בשלב הזה הם התפצלו. גיא יצא לכיוון מסוים לתפוס מחסה ורן הסתתר בשיחים בעמדה שהוא יכול היה להסתתר בשקט בסבך שיחים מאוד צפוף אבל הוא ידע שאם המחבלים עוברים אותו הם מגיעים לחברים שלו ומשם לקיבוץ עלומים וניהל קרב שבו הוא חיסל כמות לא מבוטלת של מחבלים. הוא נלחם עד הכדור האחרון שלו". תוך כדי כך הספיק רן לדבר עם אחיו בטלפון וסיפר שהוא בהיתקלות. אחיו לא הבין איך יתכן שרן בהיתקלות כשהוא בחופשת מחלה. רן השיב לו 'הכל בסדר נדבר איתך אחר כך'. עשר דקות לאחר מכן התקשר שוב האח לרן שסיפר לו בקול שקט שמעליו מחבלים והירי פגע ברגלו ובידו והוסיף "הכול בסדר. אל תספר להורים", לפני שניתק את השיחה שהייתה האחרונה.
מאז נותק הקשר עם רן שצה"ל הגדיר אותו כחטוף חלל, אך במשפחה עדיין קיימת תקווה ותפילה שהוא עודו בחיים. "זה קיים מאוד מאוד חזק אצלנו. בשלושים בינואר 24' הגיעו אלינו אחרי שהתכנסה וועדה וקבעה שרני לא יכול להישאר בחיים בגלל הפציעות המרובות שלו וללא טיפול רפואי נאות. על בסיס זה קבעו את מותו", אומר ציוני ומיד מזכיר: "רני בחור חזק שיכול לספוג הרבה ולעמוד בכאב ולעמוד באבדן דם. אין לנו ספק בכך. בנוסף, יתכן שהוא כן קיבול רפואי ולכן יש לנו את התקווה הזו שאולי הוא עדיין בין החיים. כל עוד אין הוכחה פורנזית אחרת שמוכיחה לנו שהוא לא בין החיים אנחנו מבחינתנו נאחזים בזה חזק", אומר ציוני ומציין את תקוותה הגדולה של אמו של רן, תקווה שנותנת לה ולמשפחה כוחות.