עולם הטוקבקים הוא עולם בפני עצמו. רבים מעדיפים להמעיט בערכו - ובמידה רבה, הצדק איתם. מרבית המגיבים מסתתרים מאחורי כינויים אנונימיים ומרוקנים את מרירותם על הכותב, על המערכת ועל העולם כולו.
אבל יש גם תגובות ששוות מבט שני. אחת כזו נכתבה על-ידי הגולש תומר בעקבות הטור האחרון: "אל תמהרו לברוח מהשבת". היתה בה מרירות אמיתית, והיא נגעה לליבי.
כך כתב תומר: "שלמה היקר. קל לך לדבר כי כנראה שהגעת אל האושר שלך בחיים. ומה עם כל אותם רווקים שקשה להם איפה שהם נמצאים, הם משתדלים להיות במקום הכי טוב ועדיין קשה להם? וכל אותם אנשים שעדיין לא הגיעו למחוז חפצם?".
תומר לא לבד. הציבור הדתי והחרדי מתמודד עם תופעה מייסרת של רווקות מאוחרת. התופעה נוגעת כמעט בכל מרחב בחיים - ובשבתות וחגים, הבדידות כואבת שבעתיים.
ראיתי בדבריו הזדמנות לומר משהו לאחינו ואחיותינו הנמצאים במסע הארוך - חידוש עמוק מתורתו של רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו. "סודות נוראים שלא התגלו בעולם", כפי שמגדיר תלמידו רבי נתן. דברי נחמה שמסבירים את המסע וממתיקים את הגלולה המרה של עוד דייט שנגמר באכזבה ועוד המתנה ארוכה לבן או בת הזוג המדויקים.
*
מאמינים בני מאמינים אנו. כל נער שומר מצוות גדל על דברי חז"ל בגמרא (סוטה, דף ב) "ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני". אבל לא כולם מסתפקים בכך. אנשים רוצים לדעת מי, מתי, איך, כמה ולמה כל-כך מתעכב.
רבי נחמן מגלה לנו דבר מפתיע: לא רק הפרק האחרון במסע - מי תהיה בת הזוג - נכתב מראש, אלא גם הדרך עצמה.
לדבריו, הזיווגים אינם בהכרח נישואין בפועל. כל מפגש, כל מחשבה, כל דיבור, אפילו הצעה שלא התקדמה - כולם נחשבים חלק מהזיווגים של האדם, תחנות חיוניות במסעו אל הזיווג המושלם משורש נשמתו.
יש מי שהוכרז עליו כי יינשא רק עם הזיווג החמישי או העשירי שלו - לא מפני שהוא 'נתקע', אלא מפני שנפשו זקוקה לעבור עולם שלם של מחשבות, שיחות, פגישות, ניסיונות וטעויות - כדי להגיע אל האחת שנועדה עבורו באמת.
לפעמים זה קשר שהתפוגג. לעתים חלילה זו חתונה שהתבטלה. לפעמים, אוי ואבוי, גירושין. לפעמים דייט מאוכזב - ואפילו הצעה שהועלתה ונדחתה בטלפון בין שני חברים והמועמדים כלל לא יודעים עליה. רבי נחמן מחדש: גם זה בחינת זיווג. גם זה צורך נשמתי.
וגם מי שנישא מזמן לבת זוגו האמיתית והמדויקת, עבר בדרך עוד 'זיווגים' שלעתים רבות אינו יודע על קיומם כלל.
המסר פשוט ונורא בעוצמתו: הדרך ארוכה, אבל מדויקת. כל מפגש, כל דיבור, כל מחשבה, כל תנועה יוצרת רשמים. אלו הם "הזיווגים" שצריך למצות כדי להגיע אל ה"זיווג" האמיתי.
לכל אחד ואחת מסלול אישי, והוא מדויק.
זהו גילוי שמפזר כל האשמה, חשש או פחד מ"אני לא מספיק טוב/ה" או "למה זה לא מתקדם".
*
וכדי לרפא את הלב, הנה מילותיו הקדושות של רבי נחמן, כפי שכותב תלמידו הגדול רבי נתן:
וְאָמַר שֶׁכָּל אִישׁ יֵשׁ לוֹ כַּמָּה וְכַמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שׁוֹנוֹת וְעִנְיָנִים נִפְלָאִים. כִּי מִכָּל הַדִּבּוּרִים שֶׁמְּדַבְּרִים בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים זֶה בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת זִוּוּג וְשִׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים יוֹשְׁבִים בְּנֵי אָדָם בְּבָתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים שֶׁרָאוּי שֶׁזֶּה יִשָּׂא אֶת זאת וְעַל יְדֵי זֶה נִגְמָר בְּחִינַת הַזִּוּוּג שֶׁל זֶה הָאִישׁ עִם אוֹתָהּ הָאִשָּׁה. וְלִפְעָמִים בָּאִים שַׁדְכָנִים וּמְדַבְּרִים הַשִּׁדּוּךְ אֲבָל אֵינוֹ נִגְמָר וְגַם זֶה בְּחִינַת זִוּוּג מִשִּׁדּוּךְ. וּבְוַדַּאי הִיא בְּחִינַת זִוּוּג יוֹתֵר מֵהָרִאשׁוֹן. וְלִפְעָמִים נוֹסְעִים לַעֲשׂוֹת הַשִּׁדּוּךְ וּבְעֵת הַגְּמָר נִפְרָדִים מֵאֵיזֶה סִבָּה.
וְלִפְעָמִים נִגְמָר הַשִּׁדּוּךְ וְאַחַר כָּךְ מַפְסִיקִים הַקֶּשֶׁר שֶׁל תְּנָאִים. וְלִפְעָמִים בָּאִין לִידֵי נִשּׂוּאִין וְאַחַר כָּךְ בְּסָמוּךְ נַעֲשֶׂה גֵּט בֵּינֵיהֶם. וְלִפְעָמִים אֵינוֹ נַעֲשֶׂה הַגֵּט עַד אַחַר אֵיזֶה זְמַן וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיְנֵי הַשִּׁדּוּכִים וְהַזִּוּוּגִים שֶׁאֵינָם נִגְמָרִים אַחַר כָּךְ, אֲבָל כֻּלָּם הֵם בְּחִינַת זִוּוּגִים שֶׁלּוֹ.
כִּי כָּל אֶחָד יֵשׁ לוֹ כַּמָּה זִוּוּגִים רַק שֶׁאֵצֶל זֶה נִגְמָר אֵיזֶה זִוּוּג שֶׁלּוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מִזֶּה הַשִּׁדּוּךְ. וְלִפְעָמִים עַל יְדֵי אֵיזֶה דִּבּוּר יוֹתֵר אוֹ עַל יְדֵי אֵיזֶה הִתְקַשְּׁרוּת אוֹ נְסִיעָה אוֹ עֻבְדָּא בִּשְׁבִיל הַשִּׁדּוּךְ לְפִי שָׁעָה וְכוּ' כַּנַּ"ל. וְזֶה הַדָּבָר הוּא עִנְיָן נִפְלָא וְנוֹרָא שֶׁלּא נִשְׁמַע כָּזאת שֶׁהַדִּבּוּר בְּעָלְמָא שֶׁמְּדַבְּרִים מֵהַשִּׁדּוּךְ זֶה בְּעַצְמוֹ הוּא בְּחִינַת שִׁדּוּךְ.
וְכֵן מְבאָר בְּהָאָלֶף בֵּית שֶׁלּוֹ הֶחָדָשׁ שֶׁהַדִּבּוּר בְּעַצְמוֹ מֵהַשִּׁדּוּךְ עוֹשֶׂה רשֶׁם בּוֹ וּבָהּ, עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת חִתּוּן בְּסִימָן ז'. וְהַדָּבָר נִרְאֶה לָעֵינַיִם כִּי יָדַע בָּזֶה סוֹדוֹת נוֹרָאִים שֶׁלּא נִתְגַּלוּ בָּעוֹלָם, כְּדַרְכּוֹ בְּכָל הַשָּׂגוֹתָיו הַנּוֹרָאוֹת. וּבֶאֱמֶת סִפְּרוּ שֶׁהִתְפָּאֵר אָז שֶׁיּוֹדֵעַ מֵעִנְיַן הַשִּׁדּוּכִים מַה שֶּׁאֵין יוֹדְעִין בָּזֶה כָּל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר מְאוּמָה (חיי מוהר"ן תקצ"ה).
*
החידוש של רבי נחמן רלוונטי גם מחוץ לעולם הזיווגים.
אנחנו רגילים לחיות בשחור-לבן. להתחתן או לא, לטוס או לא, כן או לא. מרבית הלבטים שלנו מורכבים משני צדדים (למרות שכמעט תמיד, הישועה מגיעה מכיוון שכלל לא חשבנו עליו).
רבי נחמן נותן לנו צוהר לעולם האמיתי: העולם צבעוני, רב שכבתי, עמוק. אפשר לחשוב שמגיעים לזיווג בדרך המקובלת של להתחתן או לא. אבל האמת היא שהמסע צבעוני ופתלתל, יש בו שלבים רבים, גלויים ונסתרים. אתם אף פעם לא "תקועים", אתם פשוט "בדרך".
הכותב הוא עורך השבועון "בקהילה"