בפרשת השבוע שנקרא השבת, פרשת 'ויצא' רוויית סיפור היחסים בין יעקב אבינו לנשותיו רחל ולאה, מובא סיפור על ראובן בכור יעקב:
"וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים, וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה, וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ" (בראשית ל', י"ד), והמשך העלילה הוא נתינת הדודאים מלאה לרחל בתמורה להתייחדות של לאה עם יעקב, בלילה שהיה מיועד לרחל: "וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב, וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ, וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי". כתוצאה מתרגיל הדודאים נולד יששכר.
הצמח הקרוי דודאים, הזכיר לי את צמד הדודאים - אחד הצמדים המפורסמים של שנות השבעים: בני אמדורסקי ז"ל וישראל גוריון.
לפני כמה חודשים, לרגל חג מסויים, פרסם העיתון שפעם כינה את עצמו "העיתון הנפוץ ביותר במדינה" דירוג של 100 אלבומי המופת של המוזיקה הישראלית.
הבחירה גררה מבול תגובות במרשתת, תגובות שרובן ערערו על בחירת ההגמוניה מטעם עצמה. תגובה אחת נגעה לליבי במיוחד. הייתה זאת תגובתה הנעלבת של מיקי גוריון, אשתו של ישראל גוריון, "הדוד" שנותר מצמד הדודאים. (בני אמדורסקי חברו לצמד הלך לעולמו לפני 32 שנים). היא מחתה על כך שהאלבום "הם רוכבים ושרים", אלבומו הראשון של צמד הדודאים, שכל שיר בו היה ללהיט, לא זכה להיכלל באלבומים הנבחרים.
צדקה מיקי גוריון: צמד הדודאים שהתקיים במשך 37 שנים (בשנים 1957-1994) היה בהחלט ראוי להיות בין 100 אלבומי 77 השנים: מסוף שנות החמישים ועד שבני נפטר הם היו כאן איתנו בטוב וברע, במלחמות ובימי שלום...
בני אמדורסקי וישראל גוריון היו סמל להרמוניה קולית נפלאה, לשימור מורשת מוזיקלית ולהשפעה רבת שנים על תרבות השירה בישראל, ומעבר לשנים הרבות ששרדו כצמד (גם בתקופות שבני וישראל היו עסוקים במופעים נוספים), הם הותירו אחריהם שירים רבים שנכנסו לפנתיאון הזמר העברי.
בחרתי לספר על כמה משיריהם שעטרו רגעים היסטוריים בתולדות מדינת ישראל.
שיר לחג עשור - כתבה נעמי שמר בשנת 1958 ליומולדתה העשירי של מדינת ישראל
שיר לחג עשור
כָּל הַבֹּקֶר הַכִּנֶּרֶת
לֹא חָדְלָה לִסְעֹר
בְּכָחֹל הִיא מְזַמֶּרֶת
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
זֹאת שָׁמַע יַרְדֵּן פִּקֵּחַ
וִיְרַנֵּן לֵאמֹר:
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁיר שָׂמֵחַ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
מֵעָלָיו נִצַּב הַסֶּכֶר
עַז וְגַם אָפֹר
וְיֵהוֹם בְּקֶצֶב-לֶכֶת
שִׁיר לַחַג עָשׂוֹר:
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
עַל הַסֶּכֶר אֵקָלִיפּטוּס
הִתְנַעֵר מִקֹּר
כָּל הָעֲנָפִים הִרְעִיפוּ
שִׁיר לַחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
גַּם הַכְּבִישׁ מַבְרִיק לְפֶתַע
בְּאַסְפַלְט שָׁחוֹר
כָּל פִּרְדָּהּ עָלָיו שׁוֹעֶטֶת
שִׁיר לַחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
וּלְיַד הַכְּבִישׁ קוֹמְבַּיְן
דֹּם עָמַד מִקְּצוּר
שִׁבֳּלִים זָקְפוּ אָזְנַיִם:
שִׁיר לַחַג עָשׂוֹר!
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
אָז שִׁלַּבְנוּ כָּאן יָדַיִם
וּבְלִבֵּנוּ אוֹר
וְנֵצֵא בְּמָחוֹל מַחֲנַיִם:
שִׁיר לַחַג עָשׂוֹר!
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
שִׁיר לְחַג עָשׂוֹר
שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ שִׁירוּ
חַג עָשׂוֹר
תקראו את המילים המתרוננות, וכל מילה נוספת מיותרת. כמה אהבה לארץ יש במילותיה של נעמי שמר. המדינה הייתה רק בת 10 וכולנו עדיין התפעלנו מגודל הנס....
שיירת הרוכבים - על איזו שיירה שרו הדודאים בשנת 1958?
מילים: אליפז (נעמי שמר)
לחן: שמעון ישראלי
בין הרי הסלע הכהים
בין הרי הסלע הגבוהים,
לילה, לילה, מול ירח
הפולח בעבים,
תתעורר שיירת הרוכבים.
הם רוכבים ושרים
לרגלי ההרים,
הם רוכבים לבדם
שם בוואדי, מול הים.
לבם הומה עצבת
גבם עייף עד מוות
ומבטם תועה בכוכבים.
אבל, אל מול הרוח,
כאיש אחד תנוע,
תנוע לה שיירת הרוכבים.
הם רוכבים ושרים...
הם יצאו לדרך בסערה
הם יצאו לעיר הנצורה
אך אי שם בלב הוואדי,
עת הרעימו הרובים
נלכדה שיירת הרוכבים.
הם רוכבים ושרים...
קולות הקרב תמו
ותותחיו נדמו
ושבנו אל בתינו הטובים
אבל אל מול הרוח
כאיש אחד תנוע
תנוע לה שיירת הרוכבים
הם רוכבים ושרים,
בשבילי ההרים
אך השביל אל הים
לא יגיע לעולם...
ממש באותה שנה של "שיר לחג עשור" כתבה נעמי שמר את השיר הזה.
שנים רבות ניסו חוקרי הזמר העברי להבין על מי נכתב השיר. יחידה מודיעינית סודית? פרשי משטרת ישראל? נשמע מוזר ומסתורי.
את החידה פתר מלחין השיר, השחקן והזמר שמעון ישראלי בראיון לעיתונאי יגאל סרנה. תשובה פשוטה ומה זה מאכזבת.
שמעון ישראלי סיפר שחזר בשנת 1958 משהות בפאריס והצטרף לצוות תיאטרון "הסמבטיון", שם הכיר את הבמאי גדעון שמר ואשתו נעמי שמר, קיבוצניקית מכנרת ופזמונאית מתחילה. הוא התלונן באוזניהם על שירי ה"הו הו" שמושמעים ברדיו הישראלי: "יש אצלנו שירי הו הו ורוכבים כאילו כל דיזנגוף מלאה בסוסים". כוונתו הייתה, מן הסתם, לשירים שהתנגנו אז ברדיו: 'שיר הבוקרים' (ערבה ערבה) של שלישית ערבה, וגם "כיבוי אורות" ששר צמד הדודאים. נעמי שמר שמעה זאת וכתבה למנגינה שחיבר שמעון ישראלי פרודיה על שירי המדבר, כשהיא חותמת בשם בדוי: אליפז.
צל ומי באר- 1985- הדודאים והפרברים שרים שיר שכתב יורם טהר לב על אירוע משנת 1945
צל ומי באר
מילים: יורם טהר לב
לחן: לוי שער
בַּמִּדְרוֹן מֵעַל הַוָּאדִי
עֵץ הַשְּׁקֵדִיָּה פּוֹרֵחַ
בָּאֲוִיר נִיחוֹחַ הֲדַסִּים
זֶה הַזְּמַן לִפְנֵי הַקַּיִץ
שְׁעָרָיו הַלֵּב פּוֹתֵחַ
וְתָמִיד בְּרוּכִים הַנִּכְנָסִים.
בְּיָמִים אֲשֶׁר כָּאֵלֶּה
מְחַכִּים עַד בּוֹא הַלַּיִל
מְחַכִּים לִצְעָדִים קְרֵבִים
לֹא סוֹגְרִים אֶת הַבְּרִיחַ
לֹא עוֹצְמִים אֶת הָעֵינַיִם
בְּיָמִים כָּאֵלֶּה מַקְשִׁיבִים.
מִי שֶׁרָעֵב יִמְצָא אֶצְלֵנוּ פַּת שֶׁל לֶחֶם,
מִי שֶׁעָיֵף יִמְצָא פֹּה צֵל וּמֵי בְּאֵר
מִי שֶׁסֻּכָּתוֹ נוֹפֶלֶת, חֶרֶשׁ יִכָּנֵס בַּדֶּלֶת,
חֶרֶשׁ יִכָּנֵס וְעַד עוֹלָם יוּכַל לְהִשָּׁאֵר.
זֶה הַבַּיִת שֶׁבָּנִינוּ
זֶה הָאֹרֶן שֶׁנָּטַעְנוּ
זֶה הַשְּׁבִיל וְזוֹהִי הַבְּאֵר
מִי שֶׁבָּא לְפֹה - אָחִינוּ
מִי שֶׁבָּא יָסֵב אִתָּנוּ
וְהַשַּׁעַר שׁוּב לֹא יִסָּגֵר.
וזה סיפורו של השיר כפי שהופיע באתר הספרייה הלאומית:
ביום 10 באוקטובר 1945 נפרצו גדרות התיל של מחנה המעצר בעתלית, וכל המעפילים שנכלאו בו, פליטי חרב הנאצים, שוחררו בפעולה משותפת של הפלמ"ח והמשקים הקרובים. "פעולה זו, הייתה אחד המבצעים המסובכים ביותר במאבק נגד הבריטים, והיא הייתה הראשונה בפעולות "תנועת המרי" - שיתוף של ההגנה, אצ"ל ולח"י, שקמה אז". סיפר ד"ר מאיר פעיל.
שילוב של פעולה צבאית נועזת, אומץ ורוחב לבם של בני קיבוץ יגור, הציל את העולים הבלתי לגאליים מסכנת הגירוש שריחפה מעל ראשם, ושמר עליהם מפני כל רע.
חלק מחברי הקיבוץ היו בסוד המתקפה הנועזת, וחלקם הגיבו ליום הפקודה. מרים שחר, אחת מבנות הקיבוץ, היתה מאלו שידעו על המשימה הנועזת שקרבה ובאה: "מספר ימים לפני אותו אירוע ניגש אליי אסף כץ ז"ל, ובהתרגשות רבה סיפר לי כי הולכת להתבצע פריצה למחנה המעפילים והוא עומד להשתתף בה, וכמובן שעלי לשמור את הדבר בסוד ולא לספר לאיש".
בתכנון המקורי רצו הלוחמים לפזר את העולים בין כמה מיישובי הסביבה, אולם החשש שיתגלו על ידי הבריטים, גרם לשינוי פתאומי בתוכניות. עזריה אלון, שלקח חלק בחילוץ, סיפר: "בינתיים כבר נודע דבר שחרור המעפילים, והמובילים חששו כי הצבא הבריטי כבר נמצא בעקבותיהם. בתנאים אלו נדרשה החלטה מהירה: הפלמ"חאים הורידו את הנוסעים מן הרכב. את החזקים והצעירים הובילו בשבילי ההר ליגור, ואת החלשים יותר העלו בדרך קשה אך קצרה לקיבוץ בית אורן".
אבל הסכנה לא חלפה. הבריטים צבאו על יגור ודרשו להיכנס לקיבוץ.
יוחאי בן נון, אחד מהלוחמים שחילצו את המעפילים, סיפר על המבצע המזהיר שהציל את העצורים מגורל מר: "כאשר המעפילים כבר היו קרובים לגדרות המשק, הבחינו בהם הבריטים מלמעלה, והתחילה תחרות. המעפילים נבלעו לתוך חלל המשק, כל חברי הקיבוץ יצאו ויצרו חומה חיה בין הבריטים ובין המעפילים. כל תעודות הזהות נשרפו, וחברי יגור, בגופם ובתבונתם, מנעו התנגשות מזוינת בינינו לבין הבריטים. הבריטים התקפלו ועזבו".
האירוע הדרמטי השאיר את חותמו גם על הילד יורם, לימים המשורר יורם טהרלב, שרמז על האירוע בשירו "צל ומי באר": "...חברי הקיבוץ התערבבו בין העולים והעלימו אותם בתוך חדרי המגורים. גם בחדר המגורים הקטנטן של הורי התארחה במשך חודש עולה חדשה, עד שהרוחות נרגעו והיא הועברה למקום אחר בארץ. מי שסוכתו נופלת / חרש ייכנס בדלת / ותמיד יוכל להישאר".
אנחנו נעבור - הדודאים מעודדים אותנו בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים 1967
אנחנו נעבור
מילים: יחיאל מוהר
לחן: משה וילנסקי
לכל המיצרים יכולנו וגברנו
מכל המיצרים יצאנו עם איתן
עברנו את תש"ח, גם את סיני עברנו
אנחנו נעבור במיצרי טיראן
אנחנו נעבור בחושך ובאור
בדגל כחול לבן במיצרי טיראן
את כל המיצרים אשר סגרו עלינו
אנחנו נפרצם כי בא, כי בא הזמן
באגרופי ענק, בהולם לבבנו
אנחנו נעבור במיצרי טיראן
אנחנו נעבור...
כי כל העם דרוך, כי כל העם משמרת
וכך השיר עולה מחוף אילת עד דן
אנחנו נעבור כי דרך אין אחרת
אנחנו נעבור במיצרי טיראן
וכמו שכבר סיפרנו, צמד הדודאים ליווה את מדינת ישראל ברגעים שמחים ועצובים: בימי "תקופת ההמתנה" שהתחילו כשסגר נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר את מיצרי טיראן ,ובמדינת ישראל חווינו 3 שבועות של פחד ואימה מהלא נודע, שהסתיימו, תודה לאל, בניצחון הגדול של מלחמת ששת הימים. "בתקופת ההמתנה" עודדו אותנו הדודאים בשיר הנ"ל שכתבו מוהר ווילנסקי, וגם בשיר "נאצר מחכה לרבין" שכתב חיים חפר.
בדרך אל האור- 1983- הדודאים שרים שיר שכתב חיים חפר על רצח אמיל גרינצווייג, שנה לאחר מלחמת לבנון
בדרך אל האור
מילים: חיים חפר
לחן: קובי אשרת
בָּאֱמוּנָה שֶׁבְּלִבִּי,
בָּאַהֲבָה לְלֹא גְּבוּלוֹת,
בַּצֶּדֶק אֲשֶׁר בְּקִרְבִּי
וּבַתִּקְווֹת הֲכִי גְּדוֹלוֹת
וּבַמּוּסָר שֶׁבְּנַפְשִׁי
הָרָם מִכָּל הָעֲלִילוֹת -
הַיּוֹם אֲנִי נִשְׁבָּע.
גַּם אִם אָרֹךְ מַסַּע הַפֶּרֶךְ
וְאִם רַבִּים כּוֹשְׁלִים אָחוֹר
בְּיַחַד נַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר.
וּבְקוּמִי וּבְלֶכְתִּי
קוֹרֵא שָׁלוֹם בַּמִּלְחָמָה
מוּל הַשּׁוֹמְעִים זַעֲקָתִי
מוּל כָּל הַמְבַקְּשִׁים דָּמָהּ
עִם אֵלֶּה הַהוֹלְכִים אִתִּי
בֵּין אֶגְרוֹפֵי הַמַּשְׂטֵמָה
הַיּוֹם אֲנִי נִשְׁבָּע.
גַּם אִם אָרֹךְ מַסַּע הַפֶּרֶךְ...
וּבְחַיַּי וּבְמוֹתִי,
בְּיִסּוּרֵי הַמִּלְחָמוֹת
וְהַקְּבָרִים בְּאַדְמָתִי
וְאַזְכָּרַת הַנְּשָׁמוֹת
וּבְנֵי בֵּיתְךָ וּבְנֵי בֵּיתִי
בֵּין רְסִיסֵי הַחֲלוֹמוֹת
הַיּוֹם אֲנִי נִשְׁבָּע.
את השיר כתב חיים חפר לזכרו של אמיל גרינצווייג שנרצח מזריקת רימון שזרק יונה אברושמי על המפגינים בהפגנה של "שלום עכשיו" בשנת 1983, הפגנה בה דרשו המפגינים מראש הממשלה מנחם בגין לקבל את המלצות "ועדת כהן" על אירועי סברה ושתילה במהלך מלחמת לבנון.
עד כאן כמה מהשירים ששרו לנו הדודאים, בני אמדורסקי וישראל גוריון.
בני כאמור הלך לעולמו לפני 32 שנים, וישראל כבר אינו מזמר, אך עשרות השירים שהקליט הצמד - בראו להם חיים משל עצמם, הנה רשימה חלקית מאד: ערב של שושנים, תפוח חינני, אבינועם בחור כארז, טיול לילי, אשכולית, מרש דייגים, שדות בית לחם, שיר רועים, קנקן תירוש, שבוע האחווה, תלבשי לבן ועוד ועוד. כולנו מזמרים אותם בערבי שירה בציבור ורוקדים בריקודי עם בכל רחבי הארץ וכך ימשיכו ללוות אותנו בע"ה לאורך שנים רבות.