חמ"ל העדה הדרוזית תופס מחצית מאולם האירוח רחב הידיים של השיח' מואפק טריף בג'וליס. עיקר מטרתו של החמ"ל: איסוף נתוני האמת בזמן אמת, על המתרחש בדרום סוריה, בסווידא ובישובים נוספים בהר הדרוזים, והצגתם למקבלי ההחלטות תוך דרישת מענה של אמת, מהיר ומועיל, גם בהיבט הבטחוני, וגם בהיבט ההומניטארי.
"הדבר העיקרי שאנחנו מבקשים" - אומר לי השיח' בתום התדריך - הוא שתגידו לעולם את האמת. שלא תסכימו למצג-השקר לפיו ג'ולאני המבושם הוא מנהיג לגיטימי, ותעמדו על כך שמדובר בג'יהאדיסט, בלוחם דעאש, שגם כוחות הבטחון שלו, כולל אלה המולבנים כ"בטחון פנים" בלבד, הם רוצחים פנאטים מסוכנים, שממשיכים גם בימים אלה להתעלל בבני העדה הדרוזית ולטבוח בהם. קודם כל שתעזו להגיד את האמת, גם מול נשיא ארה"ב שמסיר את הפרס מעל ראשו של הרוצח, ובוחר להעניק לו לגיטימציה. האמת, היא המפתח לכל השאר.
כמה הוא צודק, השיח' - אני חושבת לעצמי, ומבטיחה להשמיע את האמת הזו ולא לאפשר לטשטש אותה. כמה חשוב להעז להיות הילד שצועק "המלך הוא עירום", כמה קשה לעשות זאת מול כל שועי עולם, וכמה מסוכן לבחור להיות חלק מהשקר. הלקח המרכזי הזה מביקורי בחמ"ל העדה הדרוזית בסופו של השבוע העמוס הזה, מחזיר אותי אל המכתב ששלחתי בתחילת השבוע, בדרישה לברר ולהציג את האמת גם בחזית אחרת, חזית יהודה ושומרון.
בסוף השבוע הקודם שימשה המציאות בתפקיד הילד שצועק "המלך הוא עירום". בזמן שהעולם דן בשאלה איזה כוחות צבאיים זרים יכנסו לרצועת עזה כדי לפרק שם את החמאס מנשקו, ו/או כדי להחליף את צה"ל, ולהכניס לשם מחדש את הרשות הפלסטינית, בו-בזמן התברר, שחוליית המחבלים שפעלה נגד חיילי צה"ל בצפון השומרון, הורכבה כולה מ...קצינים במשטרה הפלסטינית.
וכאילו כדי לחזק עוד יותר את עוצמת הצעקה הזו שצועקת באוזנינו המציאות, שעות ספורות לאחר מכן מחסלים חיילינו - באיחור של שנה וחצי - את המחבל שרצח בדריסה שני חיילי צה"ל בכניסה לשכם. האיחור בחיסול נובע מהעובדה, שלאורך חודשים רבים נהנה הרוצח הזה מ"מאסר דה-לוקס" בפנסיון המכונה "כלא הרש"פ", לאחר ש"הסגיר את עצמו לידיהם" כדי להימלט מידו הארוכה של צה"ל.
כך נראית פעילותם של "מנגנוני בטחון" של הרשות הפלסטינית, 33 שנים לאחר אוסלו. נכון יותר: זהו קצה-הקרחון הנראה לעין, ומה עוד מכינים לנו אותם מחבלים-במדים שהבאנו לתוך ארצנו וחימשנו במו-ידינו, שהושבנו בבסיסים רשמיים במרחק אפסי מישובינו, ושכולנו יודעים שכמו כל האוכלוסיה הערבית שסביבנו, גם אצלם יש לפחות 80 אחוזי תמיכה בטבח שמיני עצרת - את זה אפשר רק לשער ולדמיין. אלא שלכך אנחנו חייבים להערך. ואיך נערך אם נמשיך לשקר לעצמנו?
המשטרה הפלסטינית הוקמה - חשוב לזכור - כדי "להילחם בטרור בלי בג"צ ובלי בצלם". אבל מי שיעיין בתכנית ההכשרות והאימונים של "שוטריה" ימצא שמכשירים כאן (ולא רק כאן, גם בסדרת אימונים בחו"ל) כח התקפי בעל יכולות צבאיות לא מבוטלות. לצורך מה? מכח איזו זכות? לטובת איזה תפקיד? ובעיקר: נגד מי בעצם? נגד חיילינו? ישובינו? ומי או מה חוצץ בין הכוחות החמושים והמאומנים הללו ובין היעדים הידועים-מראש שלהם?
כמו בשישי באוקטובר, ביו"ש אנחנו ממשיכים להתעלם מכל האתראות הזמינות הללו, ולחיות בעולם המדומיין שיצרו עבורנו הסכמי אוסלו. כך, בהתאם לכללים האוסלואידים, זוכים השוטרים הפלסטינים לכינוי "המקבילים", צה"ל מחויב ב"פגישות תיאום" אתם, ולמעשה מתייחס אליהם, ברף-המינימום, כ"קבלני משנה לבטחון", ובפועל גם כמעטפת ההגנה הלגיטימית של בכירי הרש"פ (הלגיטימית אף היא).
כן, אותם "בכירים" שרודפים אותנו באופן שיטתי בבתי הדין הבינלאומיים ומשיגים צווי-מעצר נגד ראש הממשלה ושר הבטחון שלנו - נגדם אין צווי מעצר מטעמנו. אותם "בכירים" שמשלמים משכורות-טרור לכל מי שרוצח בנו, שמסיתים לטרור מעל כל במה, ומחנכים לטרור בכל בתי הספר שבאחריותם - הם לא מטופלים כמחבלים, ואדרבא: להם מגיעה מעטפת-הגנה של עשרות אלפי חיילים, שאנחנו מקפידים לכנות אותם "שוטרים", לשתף אותם בפעילות הבטחונית שלנו, ועוד לנהל דיונים האם הם כן או לא ראויים לשמש באותם תפקידים גם בעזה.
צה"ל לא אשם במציאות המסוכנת הזו. הדרג המדיני שהביא לכאן את אוסלו אשם, ומי שאשם עוד יותר אלה אנחנו, הדרג המדיני העכשווי, שלמרות כל האתראות - לא מוביל לשינוי במה שמכונה "הדירקטיבה המדינית והבטחונית כלפי הרשות הפלסטינית". בתחילת השבוע פניתי, שוב, לראש הממשלה, לשר הבטחון, ולראש המל"ל, בדרישה לקיים דיון רציני ופתוח בנושא הקריטי הזה.
קדמה לפניה בכתב, פניה נוספת בעל פה. הרי לא יתכן - אמרתי לראש הממשלה - שבמקום לקבל על עצמנו את תפקיד הילד שצועק "המלך הוא עירום" מול עולם שלם שמתכחש למציאות, אנחנו בוחרים לשמש בתפקיד החייטים שממשיכים לתפור את בגדי המלך החדשים. נכון, זה לא נעים להציג את האמת, אבל זה הרבה יותר לא נעים ומסוכן לספוג את תוצאותיו של השקר המתמשך.
"ותען רחל ולאה ותאמרנה לו: העוד לנו חלק ונחלה בבית אבינו? הלא נכריות נחשבנו לו, כי מכרנו, ויאכל גם-אכול את כספנו." - "למה נעכב על ידך מלשוב? כלום אנו מייחלות לירש מנכסי אבינו כלום בין הזכרים? אפילו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו, בשעת נישואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך" - ההרחבה הזו שנותן רש"י בפירושו לדברי רחל ולאה, מלמדת אותנו עד כמה ניתוח ישר, עמוק, כן ואמיץ של המציאות המשפחתית המרה שלהן, הוא הפתח-ההכרחי לקבלת ההחלטה הלא-פשוטה לעזוב מאחור את בית אביהן ולצאת עם כל ילדיהן הרכים לדרך קשה וארוכה, אל ארץ לא נודעת. כי בלי להתבונן באומץ במציאות, אי אפשר לקבל את ההחלטות הנכונות, ודאי לא כשהן קשות ומורכבות.
אף אנו חייבים להתבונן במציאות ולהעז קודם כל להגיד את האמת, גם אם היא קשה, גם אם נקבל עליה תגובות קשות. כפי שעשו אמותינו; כפי שדרש, בצדק, השיח' מואפק טריף, ראש העדה הדרוזית; כפי שדורשת מאתנו המציאות עצמה, יום יום ושעה שעה. זה הפתח ההכרחי להחלטות נכונות, ואותו חובה עלינו לפתוח.
שבת שלום, יחד ננצח בע"ה