חוקרים מאוניברסיטת בוסטון טוענים כי הגברת הפעילות הגופנית באמצע החיים ובגילאים מתקדמים יותר, מסייעת להפחית את הסיכון לדמנציה כמעט במחצית.
במסגרת המחקר, ניתחו חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת בוסטון נתונים של יותר מ-4,300 אנשים, שאף אחד מהם לא סבל מדמנציה בתחילת המחקר. משתתפי המחקר מילאו שאלונים בנוגע להרגלי וכמות שינה שלהם, וכן בנוגע לפעילות הגופנית אותה הם ביצעו, כאשר החוקרים התמקדו בשלוש תקופות במהלך החיים: גילאי הבגרות מוקדמת 26-44, אמצע החיים בגילאי 45-64, וכן בתקופת הבגרות המאוחרת של 65-88.
על פי הממצאים, שפורסמו בכתב העת המדעי Jama Network Open, משתתפי המחקר שביצעו פעילות גופנית בשלב אמצע החיים, מגיל 45 עד 64, הצליחו להפחית את הסיכון לדמנציה בשיעור של 41 אחוזים, בעוד אלו שביצעו פעילות גופנית בגיל מאוחר יותר של 65 עד 88, הצליחו להפחית את הסיכון לדמנציה בשיעור של עד 45 אחוזים.
החוקרים טוענים כי גם לעצימות הפעילות הגופנית הייתה משמעות רבה. פעילות גופנית בעצימות גבוהה בשלב אמצע החיים הניבה את הסיכון הנמוך ביותר לדמנציה.
מחבר המחקר פיליפ הואנג מהמחלקה לאפידמיולוגיה בבית הספר לבריאות הציבור של אוניברסיטת בוסטון, אמר לרשת "פוקס ניוז" כי "תוצאות אלו עשויות לסייע בפיתוח אסטרטגיות מדויקות ויעילות יותר למניעה או עיכוב הופעת דמנציה בגיל מאוחר יותר, ולתמוך בראיות לכך שהיתרונות של פעילות גופנית על המוח עשויים להימשך גם בשלב מוקדם יותר בחיים ממה שחשבו בעבר".