מודעות הענק נגד שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בשל רפורמת החלב חייבו אותי, כאזרח וכאיש כלכלה, לשאול שאלה אחת בסיסית, מי מוכן להשקיע מיליוני שקלים בקמפיין ציבורי אגרסיבי כדי לבלום רפורמה, שבשורה התחתונה שלה אין מחלוקת אמיתית בשיח המקצועי שהיא צפויה להוזיל מחירים ולהיטיב עם מיליוני אזרחים? קמפיין כזה אינו ביטוי ל"זעקת השטח" אלא לאיתות ברור האומר שיש כאן אינטרסים כלכליים עצומים הנפגעים מהשינוי.
משק החלב בישראל הוא אחד הענפים המתוכננים, המוגנים והריכוזיים ביותר במשק. המדינה קובעת מכסות ייצור, קובעת לרפתן מחיר מטרה, מגבילה יבוא באמצעות מכסים גבוהים, ואף מפקחת על מחירי מוצרים לצרכן.
בתוך המערכת הזו נוצר עיוות חמור. הרפתן, יצרן החלב, מקבל בממוצע כ-2 שקלים לליטר חלב גולמי. הצרכן, לעומת זאת, משלם על אותו ליטר, לאחר עיבוד, אריזה ושיווק, בין 7 ל-10 שקלים ואף יותר. הפער העצום הזה אינו תוצאה של עבודת הרפתן אלא של שרשרת ערך ריכוזית שבמרכזה שלוש מחלבות ענק - תנובה, שטראוס וטרה המחזיקות ברוב מוחלט של השוק. עיקר הרווח נצבר אצלן ובפערי התיווך של רשתות השיווק, לא אצל החקלאי.
דו"ח מבקר המדינה קבע בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים כי משק החלב בישראל סובל מעודף רגולציה, ריכוזיות גבוהה ועיוותי תמריצים, וכי מנגנוני התמיכה העקיפים, מכסות, מחירי מטרה ומכסי יבוא, מעלים את המחיר לצרכן ופוגעים ביעילות הכלכלית. במקביל, ה - OECD חזר והמליץ לישראל במשך שנים לעבור מתמיכה עקיפה ורגולטורית לתמיכה ישירה בחקלאים, תוך פתיחת השוק לתחרות ויבוא.
עולה איפה כי אין כאן חידוש אידאולוגי של שר האוצר, אלא יש יישום באיחור של המלצות מקצועיות מובהקות גם של מבקר המדינה וגם של ה OECD.
רפורמת החלב הולכת בדיוק בכיוון הזה, פחות תכנון ריכוזי, פחות הגנה מלאכותית על השוק, יותר תחרות ויבוא, ובמקביל תמיכה ישירה ברפתנים, השקעות בהתייעלות, טכנולוגיה, פדיון מכסות ורשת ביטחון. זהו המודל המקובל בעולם המערבי. כך פעלה אירופה, וגם שם, חרף זעקות דומות, הייצור המקומי לא קרס אלא התייעל.
הטענות כאילו הרפורמה “תחסל את החקלאות” או “תהפוך את ישראל תלויה ביבוא” אינן נתמכות בשום מחקר רציני. מה שעלול להיפגע הוא דווקא מבנה השוק הריכוזי שהתגבש במשך עשרות שנים.
החשש של רפתנים קטנים מובן וראוי להתייחסות מיוחדת, ואכן, המדינה מציעה פיצוי וליווי. אך ההתנגדות החריפה של המחלבות הגדולות אינה נראית כמאבק על ביטחון מזון, אלא כמאבק על שימור כוח שוק ורווחיות עודפת.
גם הטענה שיבוא “לא יוריד מחירים” סותרת ניסיון אמפירי של עשרות שנים בישראל ובעולם. בכל ענף שבו הוסרו חסמי יבוא ונפתחה תחרות, נוצר לאורך זמן לחץ מחירים אמיתי. לא מיד, לא תמיד בשיעור שהובטח, אך בעקביות. מי שטוען אחרת מבקש לשמר שוק סגור.
בסופו של דבר, רפורמת החלב אינה מאבק פוליטי אלא מאבק על יוקר המחיה. בין שיטה שמיטיבה עם מונופולים ומעמיסה על הציבור, לבין רפורמה שמיישרת קו עם המלצות מבקר המדינה וה - OECD ומבקשת להחזיר תחרות לשוק. הבחירה הכלכלית הברורה היא ברפורמה שתיטיב עם מיליוני אזרחי ישראל.
עוצמת הקמפיין נגדה אינה הוכחה לכך שהרפורמה אינה ראויה ונכונה, אלא דווקא הראיה לכך שהיא נוגעת בנקודה שבה מרוכזים רווחים אדירים, ובעלי הרווחים הם בעלי האינטרס האמיתי שמתנגדים לה.