על כן אבדו אחי כולם בעבור ישראל (חשמונאים א' י"ג ד') - מסכם שמעון בן מתתיהו. אלעזר, נפל בקרב בית צור שבגוש עציון כאשר דקר את הפיל בבטנו והפיל נפל עליו ומחץ אותו.
יהודה, נפל בקרב מול בקחידס.
יוחנן, נפל בפשיטת שוד שפשטו הערבים.
יונתן, נרצח בידי העוצר טריפון נציגו של אנטיוכוס השישי.
שמעון, נפל ביד בוגד מבפנים.
לאחר שממלכת יהודה התיצבה, ולכאורה חלפו הסכנות שאיימו עליה, יצא שמעון לסיורים ברחבי הממלכה. אולם, אנטיוכוס השביעי, נכדו של אנטיוכוס הרביעי בעל גזרות השמד, לא אמר נואש מלכבוש את יהודה. אנטיוכוס זה שיחד את חתנו של שמעון, תלמי בן חבובו שירצח את חותנו ויעלה לשלטון במקום כואסל - שליט חסות של אנטיוכוס.
שמעון בא להתארח אצל חתנו במבצר דוק שמעל יריחו. במקום שהיום נקרא הר הקרנטל. לאחר שאכלו ושתו והשתכרו רצח תלמי את שמעון בן מתתיהו חותנו, לקח בשבי את אשתו של שמעון וכן שבה שנים מבניו של שמעון - יהודה ומתתיהו.
אין אנו יודעים האם ביתו של שמעון, אשתו של תלמי, הייתה שותפה למזימה לרצוח את אביה או אולי נשבתה יחד עם אימה ואחיה.
לא ברור מי היה תלמי בן חבובו זה. יתכן שתלמי היה יהודי שקרוי על שם תלמי מלך גשור, אביה של מעכה אם אבשלום בן דוד (שמואל ב' ג' ג'). אבל, לפי שמו יתכן גם שהיה מתיון ממוצא ערבי ששמעון ניסה לקרבו לחצרו. מחבר ספר חשמונאים א' כותב שתלמי עשה בגידה גדולה והשיב לשמעון רעה תחת טובה (חשמונאים א' ט"ז 17). משפט שאולי רומז שמדובר באדם ממוצא זר. אם נכון הדבר, הרי הוא דומה לאנטיפטר אביו של הורדוס שגם הוא היה ממוצא זר והחשמונאים קרבו אותו בנסיונם להתחבב על האוכלוסייה הנוכרית המתגיירת.
יתכן וקביעת חז"ל שאסור למנות לשררה על ישראל מי שאין אימו מישראל (קידושין ע"ו ב') נשענה על הניסיון המר עם הגרים הללו שהביאו להשמדת בית חשמונאי.
את בנו יוחנן השאיר שמעון בירושלים לנהל את ממלכת יהודה בזמן ששמעון היה בסיוריו. לאחר רצח שמעון שלח תלמי מתנקשים לרצוח את יוחנן ולהשתלט על ירושלים. אבל, יוחנן שהוזהר, חיסל את המתנקשים כבש מחדש את ירושלים ורדף אחרי תלמי למבצר דוק. יוחנן צר על תלמי. אלא שתלמי העלה את אימו ואת אחיו של יוחנן על החומה והזהיר את יוחנן שישליכם ארצה אם לא יסיר יוחנן את המצור (מלחמות היהודים ב', קדמוניות היהודים י"ג ח').
אימו של יוחנן פשטה את ידיה מעל החומה והתחננה לפניו שלא ירך לבבו בגללה אלא שישתדל ביתר זעם לכבוש את המקום ולהכניע את השונא ולנקום ממנו נקמת היקרים לו ביותר. שכן נעמה לה מיתת עינויים ובלבד שהאויב העושה זאת יתן את הדין על מעשה הפשע כלפיהם.
אף על פי כן לא הצליח יוחנן להתגבר על רגשות הרחמים לאימו ולאחיו ונתן לתלמי להימלט. תלמי ניצל את הסרת המצור המית את אשתו של שמעון, את אחיו של יוחנן, יהודה ומתתיהו, וברח אל העיר היונית פילדלפיה שבעבר הירדן.
נכונות ההקרבה האישית של אשתו של שמעון מראה שהנכונות להקרבה למען עם ישראל לא הייתה נחלתם של הגברים מבית חשמונאי בלבד אלא שאפיינה גם את נשותיהם. לצד התפעלותנו מגבורתה של האם החשמונאית המוכנה להקריב את עצמה למען טובת עם ישראל אנו לומדים מהאירוע הזה את הלקח המר והקשה שניהול משא ומתן עם רוצחים מסתיים רע מאוד.
לאחר מותו של אחרון בני מתתיהו נשאר לזכור את צואתו של מתתיהו הזקן לבניו (חשמונאים א' ב'):
עתה בנים קנאו לתורה ותנו את נפשותיכם על ברית אבותינו
אספו אליכם את כל שומרי מצוה ונקמו נקמת עמכם
השיבו גמול לגויים והחזיקו במצות התורה
הרב אליצור סגל הוא סופר סת"ם ובעל תואר שני במדעי המדינה אוניברסיטת אריאל.
Elizorrsegal3@gmail.comלתגובות: