בשבוע שעבר חיסל צה"ל את רמטכ"ל חיזבאללה, עלי טבטבאי, במבצע אווירי מדויק ומוצלח, ב"ה. טבטבאי התמנה לתפקידו כמספר אחת בארגון לאחר חיסול צמרת חיזבאללה במבצע "חיצי הצפון".
מאז מינויו פעל בצורה אינטנסיבית לשיקום כוחו של הארגון - בניגוד מוחלט להסכם שנחתם בתיווך אמריקאי בין ישראל ללבנון לפני כשנה. קודם לכן כיהן כמפקד יחידת רדואן, יחידת העילית המרכזית של חיזבאללה.
כבר למחרת חתימת ההסכם החל חיזבאללה בהפרות שיטתיות שלו, ומאז הוא הופר פעמים רבות. מלכתחילה היו רבים שפקפקו ביכולתה של ממשלת לבנון לאכוף את ההסכם על חיזבאללה, ובכנות שחיזבאללה מתכוון לעמוד בו. מה בכל זאת הוביל את הארגון לקבל את ההסכם - גם אם בעקיפין וללא מחויבות אמיתית? מבצע "חיצי הצפון" הסב לחיזבאללה פגיעות כבדות בהנהגה, בלוחמים ובתשתיות - כולל תשתיות הטילים והרקטות שאיימו על ערי ישראל.
בנוסף, התמרון הקרקעי של צה"ל וכיבוש רצועת הכפרים הסמוכים לגבול - אזורים שבהם ביסס חיזבאללה תשתית התקפית יוצאת דופן שנועדה לאפשר פלישה לגליל - איימו לפגוע בו עוד יותר. מכאן, הרצון של הארגון היה בראש ובראשונה לעצור את התנופה של התקדמות התמרון הקרקעי מחשש שיעמיק את ההישג שלו לעומק השטח בדרום לבנון. כוונה כנה לקיים את ההסכם - לא הייתה שם מעולם. מאז צה"ל מגיב באש להפרות החיזבאללה בצורה עצימה על בסיס יום יומי.
גם בזירה העזתית התמונה דומה. הושג הסכם בתיווך אמריקאי לאחר מהלך תקיף של "מרכבות גדעון ב'" בעיר עזה והתקפה נגד בכירי חמאס בדוחא. מהרגע הראשון הפר חמאס את ההסכם. ב"ה שזכינו שהחלק של ההסכם העוסק בהחזרת החטופים החיים וכמעט כל החללים אכן התממש, אך חמאס הפר לחלוטין את התחייבותו לפירוק יכולותיו הצבאיות ולוויתור על שלטונו ברצועה. גם כאן נראה שאיש לא הופתע: לא באמת היה מקום להניח שחמאס התכוון לעמוד בהתחייבויותיו. כמו בצפון, צה"ל מגיב להפרות באש מדויקת ועקבית, ובשבוע האחרון חוסלו מחבלים רבים שהפרו את ההסכם.
מאז הקמת המדינה נחתמו עם אויבינו הסכמי שביתת נשק והפסקות אש רבים. לאורך השנים היו מי שהאמינו שבצד הערבי קיימת מחויבות אמיתית להסכמים, ולכן צפו שיקוימו כלשונם. שוב ושוב התברר - להפתעתם - שההסכמים הופרו באופן ושיטתי. בעוד שהאמת היא שבתרבות המוסלמית של האוייבים מלכתחילה אין כוונה לעמוד בהסכמים. ההסכם נתפס עבורם כ"הודנא" - הפסקה זמנית שאמורה לאפשר התארגנות מחדש. בנוסף, דוקטרינת "תק'ייה" מעניקה לגיטימציה לשקר ולהטעיה כלפי מי שאינם מוסלמים כאשר הדבר נתפס כמשרת אותם במלחמה.
לאורך השנים מדדו המתווכות הבינלאומיות - שהיו מעורבות בהשגת ההסכמים - את ישראל בקפדנות רבה, ובחנו אם אנו עומדים במילוי ההסכמים לפרטי פרטים. מנגד, מעולם לא הופנו לאויבינו דרישות דומות. הן כביכול קיבלו בהבנה שהם סוג של 'ילידים' שלא ניתן לצפות מהם לכבד הסכמים - "גזענות של ציפיות נמוכות".
בסוף הפרשה הקודמת מזכירה התורה את אחד ההסכמים והבריתות שנכרתו עם אומות העולם בתחילת הדרך: הסכם וברית הדדית בשבועה בין לבן הארמי לבין יעקב ובניו, לאחר שרדף אחריהם וזמם לפגוע בהם: "וְעַתָּה לְכָה נִכְרְתָה בְרִית אֲנִי וָאָתָּה וְהָיָה לְעֵד בֵּינִי וּבֵינֶךָ. וַיִּקַּח יַעֲקֹב אָבֶן וַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. וגו'. וַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד בֵּינִי וּבֵינְךָ הַיּוֹם" (בראשית ל"א, מד ואילך).
הברית שנכרתה ביניהם בשבועה הייתה לשעה ולדורות, ונחקקה על מצבת אבן: "יַעֲקֹב כָּרַת בְּרִית עִם עַמֵּי הָאָרֶץ, שֶׁאָמַר לוֹ לָבָן: יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לִיתֵּן לְזַרְעֲךָ אֶת כָּל הָאֲרָצוֹת הָאֵל; תִּכְרֹת עִמִּי בְּרִית שְׁבוּעָה שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁין אֶת אֶרֶץ אֲרָם. כָּרַת עִמּוֹ בְּרִית שְׁבוּעָה וְהִצִּיב לוֹ מַצֶּבֶת אֲבָנִים וְהֵבִיא אֶת בָּנָיו עִמּוֹ בִּבְרִית שְׁבוּעָה, וכו'. אָמַר לוֹ לָבָן לְיַעֲקֹב: אִם יִשְׂרָאֵל יוֹרְשִׁין אֶת הָאֲרָצוֹת הָאֵלֶּה - אַל יָבֹאוּ בְּאֶרֶץ אֲרָם לְרָעָה"; שנאמר (בראשית ל"א, נב): "אִם אָנִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ אֶת הַגַּל הַזֶּה" (פרקי דר"א לו).
הברית כוללת התחייבות שלא לפגוע בצאצאי לבן - בארם - לעתיד לבוא. אולם הברית הייתה הדדית, והארמים, שלא במפתיע, היו הראשונים להפר אותה פעמיים: "וּבִלְעָם הָרָשָׁע, שֶׁהָיָה מִזֶּרַע לָבָן וּמֵחָרָן אַרְצָה בְּנֵי קֶדֶם עִירוֹ, הִתְחִיל לַעֲבוֹר עַל הַבְּרִית הַזֶּה - הוּא שֶׁכָּתוּב (דברים כ"ג, ה): וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָ. וְאַחֲרָיו כוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם - הוּא שֶׁכָּתוּב (שופטים ג, ח): וַיִּחַר אַף־יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם וגו'. ועל זה הותר לדוד להילחם בארם בהכותו את ארם נהריים, וכתיב (שמואל ב ח, ו): "וַיָּשֶׂם דָּוִד נְצִבִים בַּאֲרָם דַּמֶּשֶׂק וגו'" (רבנו בחיי, בראשית ל"א, נב).
ההפרה הכפולה רמוזה בשתי ה"רשעויות" שבשמו של "כושן רשעתיים" (רד"ק שופטים ג, ח). אולם גם ההפרה של כושן, ששיעבד את ישראל בימי השופטים, הייתה כפולה: "הוּא לָבָן, הוּא כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם! וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם? שֶׁעָשָׂה שְׁתֵּי רִישְׁעֻיֹות: אַחַת שֶׁחִלֵּל אֶת הַשְּׁבוּעָה, וְאַחַת שֶׁשִּׁעְבֵּד בְּיִשְׂרָאֵל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים" (ירושלמי נזיר פ"ט ה"א). לרגל ההפרות של ארם - מצבת האבן שעליה נחקקה הברית איבדה את תוקפה.
ההפרות של ארם לא מנעו ממנו לנופף להגנתו כנגד דוד המלך בברית ובמצבה, למרות שיצא לסייע להדדעזר להילחם בדוד: "וּכְשֶׁמָּלַךְ דָּוִד רָצָה לָבוֹא בְּאֶרֶץ אֲרָם, וְלֹא יָכוֹל מִכֹּחַ בְּרִית שְׁבוּעַת יַעֲקֹב - עַד שֶׁשָּׁבַר אֶת הַמַּצֵּבָה הַהִיא, וְעָלָיו אָמַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (שמות כג, כד): שַׁבֵּר תְּשַׁבֵּר מַצֵּבֹתֵיהֶם. וְאַחַר כָּךְ כָּבַשׁ אֶרֶץ אֲרָם" (פרקי דר"א שם).
דוד לא התעלם מן הברית והשבועה; כדי לבטא שהיא איבדה את תוקפה - נאלץ דוד לשבור תחילה את המצבה.
חשוב ללמוד את הלקח ההיסטורי - כדי שלא נופתע בפעמים הבאות.
לזכר אבי מורי ר' משה שנוולד ז"ל הכ"מ, שהזדהה בכל ליבו עם מצבם של החטופים, ולא פסק להתפלל להשבתם במהרה.