במסגרת סדרת ראיונות עם ארגון "עתים" התארח עזריאל ברקלי-דאל, רכז פניות בכיר במרכז הסיוע של הארגון, באולפן ערוץ 7 לשיחה בנוגע לענייני המחלוקות סביב נושא הקבורה בישראל.
הוא מתייחס תחילה למצב החריג שנוצר בעקבות מלחמת "חרבות ברזל", כאשר מאות אלפי תושבים פונו מבתיהם בדרום ובצפון. הליווי של 'עתים' בנושא הקבורה החל כאשר תושבים מפונים הלכו לעולמם באתרים אליהם פונו והתעוררו שאלות קשות באשר לקבורתם.
"מתחילת המלחמה היינו מאוד מרוכזים במה שקרה בדרום הארץ, אבל גם בצפון פונו מעל כ-300 אלף תושבים, 350 אלף תושבים, שעתידם לא היה ברור", סיפר ברקלי-דאל. "הזמן עבר, אנשים נפטרים כטבע החיים, ולא היה ברור היכן נקבור אותם כי לא ידענו אם ומתי משפחותיהם יחזרו למקום המגורים המקורי. ואז עלתה התהייה היכן לקבור את הנפטרים".
המשפחות שביקשו לקבור את יקיריהן בעיר שבה שהו במהלך הפינוי נתקלו בקושי מהותי: מאחר שהן לא היו רשומות כתושבות המקום, הן לא היו זכאיות לקבורה בחינם באותה עיר. התוצאה הייתה דרישה לתשלום של עשרות אלפי שקלים - נטל בלתי אפשרי עבור רובן.
ברקלי-דאל מצביע על האבסורד בכך שהמדינה, שפינתה את התושבים, לא חשבה על כלל ההשלכות. חברות הקדישא טענו כי בתי העלמין הם "שטח פתוח" ואינם חלק מאזור הפינוי האסור, מה שאפשר באופן תיאורטי קבורה בבתי העלמין ביישובים המפונים. "אבל מי יקבור במקום שאתה לא יודע אם אי פעם תחזור אליו וכשאתה כפוף להתראות? הרי האדם הממוצע יעדיף לקבור במקום אחר. המדינה לא נתנה את המענה לכך".
הפנייה של 'עתים' לרשויות לא נענתה. רק לאחר גיוס התקשורת ושרים, והעלאת הנושא לדיון בכנסת, חברות הקדישא הפרטיות, ולא המדינה, לקחו על עצמן את האחריות. "הן הבינו שיש פה בעיה והסכימו וקיבלו על עצמן לקבור את אותם תושבים בחינם במקומות שאליהם הם פונו. המדינה עדיין לא הייתה במשחק".
הקושי שחוו המפונים הצביע בעיה רוחבית יותר: חוסר המידע הבסיסי של הציבור לגבי זכויותיו לקבורה חינם. "באופן כללי, אנשים לא יודעים שהם זכאים לקבורה בחינם, במקום המגורים שלהם", מסביר ברקלי-דאל.
החוק קובע כי אדם שנפטר זכאי לקבורה בחינם במקום מגוריו הרשום, או במקום שבו נפטר (למעט בית חולים). לדוגמה, תושב ירושלים שנפטר בירושלים זכאי לקבורה בחינם שם. הבעיות מתחילות כשמשפחות מבקשות משהו מעבר לכך - מקום קבורה ספציפי או בבית עלמין אחר - או פשוט כאשר חברות הקדישא מנצלות את המצב הרגשי.
"הרבה פעמים משפחות פונות לחברה קדישא שהיא חברה פרטית והן לא יודעות את הזכויות שלהם. החברה קדישא לפעמים מציעה להן קבורה בתשלום במקום מסוים, שנראה יותר אקסקלוסיבי".
ברגעים הקשים, מעטות המשפחות שיכולות להתחיל בבדיקת זכויות. הוא מספר כי רבים פונים ל'עתים' רק לאחר מעשה, כשהם מגלים ששילמו שלא לצורך. היעדר הבחירה מאפשר לחברות הקדישא, שהן המקיימות את מצוות הקבורה, לשלוט באופן מוחלט בתהליך ובמידע. לכן, הפעילות המרכזית של 'עתים' היא להקדים תרופה למכה וליידע את הציבור לפני הצורך.
"אני רוצה שאנשים יפנו אליי ויידעו מה הזכויות שלהם", מדגיש ברקלי-דאל. הוא מציין שלצד הזכאות לקבורה בחינם במקום המגורים הרשום, יש גם מחירון מפוקח לרכישת חלקה מראש למעוניינים בכך. לדבריו, לבן זוג שנותר בחיים עומדת האפשרות לרכוש חלקה ליד בן/בת הזוג שנפטרו ב-80% מהמחיר המלא.
במקביל לסיוע הפרטני, 'עתים' מוביל מאבקים ציבוריים המבקשים לשנות את המציאות הממשמשת ובאה של מצוקת מקומות קבורה בישראל. "בעוד כמה שנים, לא יהיו יותר מקומות קבורה בערים", מזהיר ברקלי-דאל ומעלה את הדרישה לטפל באופן מיידי בפיתוח בתי עלמין אזוריים מחוץ לערים, כמו אלה שתוכננו בתל רגב ובברקת, שיספקו מענה אזורי רחב הן ליהודים והן למי שאינם יהודים.
ברקלי-דאל סיפר כי למרות החלטות ממשלה - מימוש התוכניות מתנהל בעצלתיים. המאבק השני הוא על קידום שיטות קבורה רוויה. הקבורה המסורתית שבה האדם נטמן באופן בלעדי באדמה, צורכת שטח עצום. לאור מצוקת הקרקעות, הוחלט לעבור לקבורה רוויה, שבה נקברים מספר נפטרים באותו שטח קרקע.
מעבר לסיוע הפרקטי, ברקלי-דאל הדגיש את החשיבות הרגשית העצומה של הסיוע שמעניק הארגון. ברגעי משבר, המידע והליווי מעניקים למשפחות את היכולת להתמודד ולעשות בחירות מושכלות.