במסיבת עיתונאים בבית הלבן שאל העיתונאי היהודי ג'ייק טורקס את דוברת הבית הלבן: "אז, את יודעת, כשראיתי את ההדמיות האלה זה גרם לי לחשוב, הנשיא כנראה ייזכר בתור הבונה הגדול ביותר של התקופה הזו, ונכחת בפגישות רבות איתו. האם למיטב ידיעתך נושא בניית בית המקדש בירושלים עלה?".
ולוויט ענתה לו: זה לא עלה.
ומה היה קורה אם זה כן היה עולה? מה צריך לעשות אם טראמפ, או נשיא אמריקאי בעתיד שיהיה אוהד ישראל עוד יותר, יגיד כן?
בהיסטוריה של עם ישראל ישנן שתי הצהרות משמעותיות של מנהיגים מאומות העולם למען עם ישראל, הצהרת כורש והצהרת בלפור. השוואה בין שתי ההצהרות מלמדת שתיהן התמודדו עם אותה בעיה. מצד אחד הן נתנו הנחייה המאפשרת לעם ישראל להיגאל, ומצד שני היו ערות לכך שיש יהודים שלא ייענו לקריאה לקום ולהיגאל.
כורש מאפשר לבנות את בית המקדש ואומר בהצהרתו: "מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהִי אֱלֹהָיו עִמּוֹ וְיַעַל לִירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וְיִבֶן אֶת בֵּית ה' אֱלֹקי יִשְׂרָאֵל הוּא הָאֱלֹקים אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם", ומתוך הבנה שיהיו יהודים שלא ירצו לעלות הוא מוסיף: "וְכָל הַנִּשְׁאָר מִכָּל הַמְּקֹומוֹת אֲשֶׁר הוּא גָר שָׁם יְנַשְּׂאוּהוּ אַנְשֵׁי מְקֹמוֹ בְּכֶסֶף וּבְזָהָב". כלומר, מי שרוצה להישאר בגלות, לפחות יתרום כסף לבניין.
הצהרת בלפור מאפשרת לעם ישראל לשוב אל מולדתו ולהקים בה בית לאומי, וגם היא מתמודדת עם ההבנה שיהיו כאלו שיעדיפו להישאר בגלות: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל... בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע... בזכויות ובמעמד המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
לכן לא מופרך כלל לחשוב שלמרות שיש רבים המתנגדים לבניין המקדש בזמן הזה, יעמוד נשיא שיתחשב במתנגדים אך יאפשר למי שרוצה לקום ולבנות. מה נעשה אז?
האמת שבניין מקדש ובניין מזבח כדי להקריב עליו קורבנות אינם כפופים להסכמת הגויים, אלא מצווה מפורשת על עם ישראל בכל רגע. הרמב"ם מונה זאת כמצווה בתרי"ג מצוות (מצוות עשה כ'), ומאריך בפרטיה ב"יד החזקה" בספר "עבודה", הלכות בית הבחירה. הוא אינו מתנה זאת בטהרה, בנביא או בתשובה של כל עם ישראל. יש קורבנות ומצוות במקדש שלא נוכל לקיים עד שתהיה לנו פרה אדומה, אבל הבנייה עצמה וקורבנות הציבור חובה להקריב גם היום.
הרמב"ן בפרשת קרח (במדבר ט"ז, כא) טוען שזו חובה על כל עם ישראל, ואפילו כאשר הנביא אומר לדוד המלך לא לבנות, על עם ישראל עדיין מוטלת החובה לבנות. העונש על ההתעצלות של העם בבניין המקדש הסתיים במגפה שבה מתו שבעים וחמישה אלף איש.
כתבו על כך גם ספר החינוך והמנחת חינוך (מצווה צ"ה), הרב עפשטיין בספרו "השולחן העתיד" (הלכות בית הבחירה פרק ג' הלכה ב'), הרב קלישר בספרו "דרישת ציון" (מאמר שלישי), והרב טייכטל בספרו "אם הבנים שמחה" (בעיקר במאמר השלישי), ועוד.
במשך אלפיים שנה לא יכולנו לבנות, כי הר הבית לא היה בידינו. אולם בעשרות השנים האחרונות אין הדבר תלוי אלא ברצון שלנו כעם לבנות. והשאלה המוטלת לפתחנו היא, איך מעוררים את הרצון בדרך חיובית, כדי שלא יעוררו אותנו מלמעלה בדרך של ניעור ודין?
למרבה השמחה, דווקא בעניין הזה של החיבור לקודש ולמקדש יש לנו כבר בתנ"ך דרך ערוכה ומסודרת. לפי חז"ל, מסע ההסברה הראשון שנעשה למען קיום מצוות היה מסעו של אלקנה למען המשכן. אחרי תקופה ארוכה בספר שופטים שבה כמעט אין אנו שומעים על המשכן, נפתח ספר שמואל במעשיו של אלקנה: "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לה' צבאות, בְּשִׁלֹה; וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים לה'".
המדרש בילקוט שמעוני (פרשה ע"ז) מתייחס לחצי הראשון של הפסוק ומתאר בצורה נפלאה את מעשיו של אלקנה: "אלקנה ואשתו בניו ואחיותיו וכל קרוביו היה מעלה עמו לרגל ובאים ולנים ברחובה של עיר והיתה המדינה מרגשת והיו שואלין אותן להיכן תלכו ואומרים לבית ה' שבשילה שמשם תצא תורה ומצות ואתם למה לא תבואו עמנו ונלך יחד, מיד עיניהם משגרות דמעות אומרים להם נלך עמכם ואומרים להם הן עד לשנה הבאה חמשה בתים לשנה אחרת עשרה בתים עד שהיו כלם עולים ובדרך שהיה עולה שנה זו לא היה עולה שנה אחרת עד שהיו כלם עולם, אמר לו הקב"ה אלקנה אתה הכרעת את ישראל לכף זכות וחנכתם במצות וזכו רבים על ידך, אני אוציא בן ממך שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצות. הא למדת שבשכר אלקנה - שמואל".
הפרשנים שואלים על חציו השני של הפסוק: "וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי-עֵלִי, חָפְנִי וּפִנְחָס, כֹּהֲנִים לה'". איננו מכירים עדיין את עלי הכהן, ועל מעשיהם הרעים של בניו נשמע רק בסוף פרק ב'. מדוע אם כן מספר לנו הנביא שבזמן שאלקנה עולה למשכן נמצאים שם שני בני עלי?
האברבנל והמלבי"ם ענו על כך תשובות מרתקות:
האברבנל: "...להגיד שעם היות שחפני ופנחס שני בני עלי היו במקדש, והיו לוקחים הזבח בחזקה, ושוכבים את הנשים כמו שיזכור אחר זה, הנה עם כל זה לא נמנע אלקנה מבוא שמה שנה בשנה להשתחוות ולזבוח, כי חשש לעבודת האל יתברך ולא חשש לרשעת הכהנים לגודל צדקתו".
המלבי"ם: "ושם שני בני עלי הוא טעם למה רק הוא לבדו עלה מעירו לרגל, משיב כי העם היו נמנעים אז מעלות לרגל מפני בני עלי שהיו לשמצה בעיני העם, ובזה ספר גם בשבחו שאף על פי כן לא נמנע הוא מעלות מימים ימימה ונטל שכר כנגד כולם".
אלקנה, בימים של התנהלות חמורה של שני בני הכהן הגדול, כאשר כמעט כל גדולי הדור ורוב העם הדירו רגליהם מהמשכן, בימים שבהם אין נבואה "אין חזון נפרץ", בימים שבהם עם ישראל בשיא החושך של סוף ספר שופטים "איש הישר בעיניו יעשה", מחליט לחנך את בניו לעלות. ויותר מכך, הוא הולך בכל פעם מדרך אחרת כדי לגרום לכל העם לעלות. בגלל מעשה זה זוכה אלקנה לשמואל, שמחדש את הנבואה ואת המלכות ועוסק בהכנות לבניין המקדש.
חיבור עם ישראל ליהדות, הנחת תפילין, חיזוק שמירת השבת, תפילות ועוד דברים נפלאים שעושים אנשים רבים למען השבת עם ישראל בתשובה הם מעשים נפלאים שמקרבים את עם ישראל לקב"ה ולרצון לעובדו בשלמות. לימוד סדר קודשים בדף היומי ובדרכים אחרות ודאי מוסיף. אולם ביחס למקדש צריך גם לעורר ממש את הרצון, בדרך שסלל אלקנה. העלייה להר בית ה' לאחר טבילה, ביראה, בשמחה, תוך פרסום הדבר בכל דרך אפשרית, מעוררת את הלבבות לבניין המקדש.
אנו רואים במו עינינו כיצד זרם העולים הולך וגובר, כיצד ממשלת ישראל פועלת כדי לאפשר לעלות, להתפלל ולהשתחוות, וכיצד העליות מקבלות פרסום רב וקהילות שלמות עולות יחד להר. הדרך עוד ארוכה, אבל כן, בהחלט ייתכן שבעוד כמה שנים שוב יישאל נשיא ארה"ב על בית המקדש, ויאמר שהנושא עלה והוא תומך. או יתרה מכך, הוא יאמר שעם ישראל אינו שואל אותו כלל, אלא פועל מעצמו כי זו חובתו: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
ימים אלו של גבורת מתתיהו ובניו מחייבים אותנו לפעול כדי שהנס של הימים ההם יהיה גם בזמן הזה.
הכותב הוא ראש הישיבה התיכונית בעתניאל