אנו עוסקים בפרשות השבוע בדמותו המיוחדת של יעקב אבינו בחיר האבות, ולומדים על התהלכותו בדרכי החיים, גם אל מול אנשים רעים ושונים ממנו מאד.
בשבת שעברה קראנו על נסיונותיו של לבן הארמי, להחליף את משכורתו עשרת מונים, ובשבת הקרובה נקרא בעז"ה על פגישתו המחודשת עם עשיו אחיו, לאחר שנים רבות של ריחוק ביניהם. מו"ר הרב מרדכי שטרנברג, שהיום י"ב כסלו חל יום השנה השלישי לפטירתו, היה עוסק רבות בדמותו של יעקב אבינו. כך מספר בנו, הרב אורי יבל"א:
אבא היה דורש על יעקב, רחל ולאה. כשיעקב קם בבוקר ומגלה שנתנו לו את לאה, לכאורה היה צריך לזרוק אותה מן החדר! גם אליבא דהלכתא יש לדון כיצד חלו הקידושין, הרי קידושי טעות הן? אבא היה מפרש שיעקב הלך לקדש את האשה שה' יביא לו. יעקב חי את מעשה ה', לא את רצונותיו בלבד, ולכן הוא מקדש את האשה שה' מזמן לו. גם לאחר מעשה, יעקב מקבל את מעשה ה', כלומר מקבל את לאה. יש להתבונן, האם יעקב הפסיק לרצות את רחל? "ויעבוד עימו עוד שבע שנים אחרות" (בראשית כ"ט, ל'). יעקב לא 'מזיז' את רצונותיו, הישרים כנראה. הוא ממשיך לדבוק ברחל ובאהבתו אותה, אף שה' זימן לו את לאה, ויעקב קיבל זאת. כיצד הדברים מתיישבים? יעקב מבטל את רצונו, או לא?
כדי לבאר את הדברים, נביא משל בעניין התפילה ששמעתי פעם מאבא, בדרך למסיבת סידור בגן ילדים של אחד הנכדים. משל לבן כפר, עני מרוד, שכל פרנסתו הדחוקה היתה מפּרה אחת שאותה היה חולב ובה היה חורש את שדהו הדל. יום אחד נפלה הפרה למשכב. בצר לו החליט העני ללכת אל המלך אשר בעיר הגדולה, ולהתחנן בפניו על נפשו. יצא העני למסע, ובמשך ימים רבים חצה את הממלכה. בדרכו ראה העני כי הממלכה רחבת ידיים היא. הוא לא שיער בנפשו כמה מיליוני אנשים חיים בה. לא נמלטה מעינו הפקוחה, הטובה שהמלך ושליחיו משפיעים על יושבי הממלכה, וכיצד הם מנסים בכל כוחם להיטיב את מצבם של הדרים בה.
כאשר הגיע העני אל ארמון המלך, הביט ביראה אל החומות הגבוהות המקיפות אותו, אל הגנים המוריקים, ואל חיל המשמר העצום המקיף אותו. כאשר נכנס פנימה אל חדרי המלך, ראה כיצד פקידים רבים יוצאים ונכנסים, נחפזים במצוות מלכם לשליחויות רבות ושונות. פחד נפל על ליבו של העני: המלך עסוק בניהול ממלכה אדירה שכזו, טרוד עד מעל לראשו בצרות רבות וברצון להיטיב את חייהם של נתיניו הרבים, ואני הקטן אבוא להטריד את המלך האדיר הזה, בפרה האומללה שלי?! משנכנס העני לטרקלין המלך, פנה אליו המלך ושאלו: "מה בקשתך יקירי?" מיד קפץ העני ואמר: "אדוני המלך, רואה אני כי מלאכה רבה וחשובה מוטלת עליך. אנא, אני מעוניין לעזור, אני מעוניין להיות חייל שלך בכל אשר יידרש!". פניו של המלך אורו. הוא ניגש אל מגירה אחת, הוציא ממנה בקבוק קטן, ופנה אל העני: "בכפר פלוני בקצה הממלכה, ישנו עני אחד שיש לו רק פרה אחת וממנה כל פרנסתו, אבל הפרה חלתה ומצבו דחוק מאוד. גש לשם בלי שהות ותן את התרופה לפרתו של העני".
כאשר האדם חי במדרגה כזו, שרק רצון ה' הוא שעושה ויעשה לכל המעשים, ללא צורך אפילו לבטל את רצונו, או לוותר עליו, אלא מתוך הכרה פשוטה שמה שנעשה כל העת הוא פעולת ה', מפעל אלוקי אדיר שמושך את האדם להיות שותף בו, הוא מתמלא בתחושת אחריות עצומה, ומתוך עמדת נפש כזו, אין לו כלל צורך לוותר על רצונותיו או לבטלם. הם מתכללים באמת ברצון ה' המחיה כל. אין עוד מלבדו כפשוטו ממש. מתוך הרגשת השייכות של האדם, ההכרה שהוא עצמו אהוב ורצוי לפני ה', כלול ברצונו יתברך, הוא מתמלא רגשי אהבה לכל, ותורת חסד הולכת ומתפשטת.
בימים אלה יצא לאור הספר "הולך תמים" המביא ניצוצי אורות וזכרונות מדמותו הגדולה של הרב מרדכי זצ"ל, ומפגיש את הקורא עם הליכותיו. ניתן להזמין את הספר בקישור הבא: https://did.li/WlAOf