"אני אעלה את החיכוך עם המחבלים למקסימום" - הצהיר אל"מ דרור וינברג מיד עם כניסתו לתפקיד מח"ט חברון, בשיחה שקיים עם תושבי האזור.
להעלות חיכוך? כל הקצינים ביקשו תמיד למנוע חיכוך, אך וינברג הבין שמניעת חיכוך אינה שלום, אלא רק דחייה של המלחמה. "בכל פעם שתעוזתם עולה", הסביר, "אני נכנס להם יותר לעומק העיר. וזה מרגיע אותם". אל"מ וינברג הצהיר בקול את מה שאחרים סירבו להבין: יש שני סוגים של מפקדים. יש מי שרואה בניתוח סכנה ובמנתח אויב כי הוא אוחז בסכין, ויש מי שמבין שבלי הסכין הזו הרגל תרקיב וכל הגוף יעמוד בפני סכנת חיים.
השבוע מלאו כ"ג שנה לאותו ליל שבת בחברון, בכסלו תשס"ג, שבו שלושה מחבלים ארבו ליהודי חברון בציר המתפללים. זה היה שלושה שבועות אחרי שממשלת שרון הסיגה את צה"ל מחלקים בעיר במסגרת תוכנית "יהודה תחילה". המח"ט וינברג התנגד. הוא ידע שנסיגה לא תביא שקט, אלא תוביל למרחץ דמים.
שלושה שבועות של נסיגה הספיקו. המחבלים חזרו, התבצרו וארבו. כשנשמעו היריות באותו ליל שבת, וינברג לא חיכה. הוא קפץ לג'יפ ונסע לאירוע. ירד מהרכב והחל לנהל קרב סוער מול המחבלים, עד אשר נפל מפגיעת כדור אויב. "כל מי שהכיר את דרור", אמר אלוף הפיקוד למשפחה, "לא יכול להתפלא על האופן שבו נהרג. בראש חייליו, מסתער כדי לחלץ נפגעים".
לצדו נפלו בקרב יצחק בואניש, קב"ט קרית ארבע, שהקים והדריך צוותי כוננות בעשרות יישובים. תורת ההגנה שפיתח מגנה עד היום על יישובי יו"ש והגולן. הוא רץ לתוך הסמטה עם אנשיו, חיסל מחבל אחד ונפל בדרך לחילוץ הפצועים. איגור דרוביצקי, חובש נח"ל, נכנס לסמטה פעם אחת לחלץ פצועים, חזר שנית, ובפעם השלישית נורה בראשו. אלכסנדר דוכן ואלכס צביטמן, חברי כיתת הכוננות, רצו אף הם לתוך האש כדי להציל חברים - ונפלו שניהם.
ואז הגיע אליהו ליבמן, קב"ט היישוב היהודי בחברון. ליבמן הוא אדם שנולד בלי תכונת הפחד. הוא נכנס לסמטה ברכב ממוגן, חטף עשרות כדורים, יצא חי - והבין את המצב. לאחר מכן לקח את הצוות, חזר רגלית ובחיפוי אש חילץ את כל הפצועים. בנו של ליבמן הוא אליקים ליבמן הי"ד, שנפל בטבח שמיני עצרת (השבעה באוקטובר) בזמן שחיקה את גבורת אביו וניסה לחלץ גופות של בנות ישראל מחשש לחטיפתן לעזה.
שנים עשר גיבורים נפלו באותו ליל שבת - כשנים עשר שבטי ישראל. אלכסנדר דוכן, שנפל בקרב ההוא בסמטה, הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים. הקטן, יוחאי, היה בן חמש. יוחאי גדל בלי ידו של אבא לצדו. הוא התגייס לגולני והפך לקצין. וב־7 באוקטובר 2023, במוצב נחל עוז, כשנגמרה לו התחמושת, הוא סירב להיכנע. עדויות החיילים מספרות שהסתער על המחבלים בידיים חשופות. "אנחנו לא נכנעים" - הוא הצהיר לחייליו. יוחאי נפל בן 26, ובדיוק כמו אביו, נלחם עד הרגע האחרון.
יש משפחות שמשלמות מחיר כבד שוב ושוב - וממשיכות לקום, וממשיכות לעמוד בראש בכל קרב. כשוינברג אמר לפני 23 שנה כי אסור לחשוש מהניתוח, לא הקשיבו לו. אותן משפחות זעקו שוב ושוב, והמערכת העדיפה משככי כאבים - ושוב הדם זרם.
ההיסטוריה הכריעה שוינברג צדק. וכעת, בעזה, אנחנו ניצבים בפני אותה שאלה, ועליה יש רק תשובה אחת נכונה: לגמור את המלאכה עד תומה. לא לחזור על הטעות. לא להוסיף חלילה עוד שמות לרשימה.
יהי זכרם של אל"מ דרור וינברג, יצחק בואניש, אלכסנדר דוכן ושאר גיבורי הקרב בציר המתפללים - חקוק בזיכרוננו. ויהי זכרו של סג"מ יוחאי דוכן, שהמשיך את דרך אביו עד הנשימה האחרונה - סמל ומופת במורשת שנעביר לדורות הבאים.
שנזכה להיות ראויים למורשתם.