בשנים האחרונות הפכה רעיית הצאן בגבעות ובחוות ביהודה ושומרון לכלי המרכזי ביותר לשמירה על השטחים הפתוחים.
רועה אחד עם 100 כבשים מצליח לשמור כיום על שטח שווה ערך לשני יישובים מבוססים, ומאות אלפי דונמים הושבו לבעלות יהודית. אך ככל שההצלחה הלכה וגדלה כך הפכו רועי הצאן למטרה מועדפת בידי האויב. התקפות אלימות התרחשו בשטחי המרעה, שוד עדרים ואפילו רצח מזעזע לא עלינו של בנימין אחימאיר הי"ד בסמוך לחוות גל יוסף בבנימין.
האויב הטיל את כל כובד משקלו כדי לבלום את התקדמות המערכה, אולם רועי הצאן נותרו נחושים ועקשנים. כשההתקפות כנגד הרועים לא הועילו, החלו לעבור הערבים לאמצעי טרור אחר - קטלני, כואב ובעיקר קשה לזיהוי.
טרור ההרעלות שהפציע לחיינו בשנים האחרונות, רשם שיאים חדשים בתקופה האחרונה. רק בחודש הנוכחי הרעילו ערבים עדרי צאן יהודים ב3 מקומות שונים בבנימין ובהר חברון, והצליחו להרוג כבשים ועיזים מקרב העדרים. אחד ממקרי ההרעלה שהתרחשו בשבוע שעבר, גרר אחריו ביקורת ציבורית נרחבת שהביאה למעצרם של ארבעה חשודים ערבים מהכפר הסמוך ולהודעה רשמית של המשטרה, אבל כשמסתכלים במבט כולל על המאבק בכלי הטרור הזה הנתונים עגומים מאוד.
חודש אחרי רצח הרועים נחמן מורדוף והראל מסעוד הי"ד בפיגוע ירי בעלי לפני כ3 שנים, החליטו חבריהם מנקודות ההתיישבות בכוכב השחר לבצע התקדמות נוספת בשטחי המרעה. עין סמיה שהיום נגיש לציבור הרחב היה אז בשליטה ערבית מלאה, וניסיון ההתקרבות של העדרים היהודים נתקל בתגובה חריפה. "ביום הראשון הגיע אלינו למרעה ערבי ואיים: "לא כדאי לכם להיות פה, חבל", סיפר אחד התושבים.
הרועים לא התרגשו, אך כבר יממה לאחר מכן שהעדר יצא שוב למקום החלו העיזים לפרפר ולגסוס בזו אחר זו. "הערבים ריססו את השטח ברעל, ותוך ימים בודדים מתו לנו 25 עיזים. זה היה נורא. לקח לנו הרבה זמן לחזור לשם שוב, אבל היום ב"ה האזור כולו בשליטה יהודית מלאה". המחבלים לא נעצרו עד היום.
לפיגוע ההרעלה הבא שהתרחש כשנתיים אחרי במהלך המלחמה הנוכחית הייתי עד בעצמי. "תגיע מהר, נראה לי הרעילו פה את העדר", התקשר אלי בלחץ רועה צאן מגבעת אור מאיר שליד עפרה באחד הימים. 10 דקות אחרי כבר הייתי בשטח, מנסה להציל את הכבשים שגססו באיטיות והוציאו קצף מהפה, אך ללא הועיל.
כשהגיע עם העדר, הרועה עוד הספיק לראות שני ערבים נמלטים מהשטח לתוך אחד הבתים בכפר, אולם לא שיער כי אלו הרעילו את בור המים. למרבה המזל, אותו רועה היה חד, וכשראה שכמה כבשים מתחילות להראות תסמיני מחלה מוזרים, הרחיק מיד מהמים את שאר העדר וכך הציל את חייו. ניידת זיהוי פלילי של המשטרה הגיעה למקום, אספה ממצאים והלכה. שוטר אחר גבה תלונה ועזב גם הוא. צה"ל כלל לא הגיע, והמחבלים לא נעצרו. התוצאות לא איחרו לבוא.
בכפר ראו כי טוב, וכעבור שבועיים הרעילו בחסות החשיכה בור מים נוסף בשטחי המרעה. הפעם בחן מראש הרועה בחשדנות את המים ששתו העיזים וגם הכינו בגבעה מבעוד מועד נוגדני הרעלה. שוב הוקפצנו לסייע, ובחסדי שמים באמצעות פחם נוזלי שהגמענו את הכבשים המורעלות הצלחנו להשאירן בחיים. בגבעה הטיחו ביקורת בצה"ל שלא פעל בהרעלה הראשונה ודרשו כי יעצור את המחבלים במהירות האפשרית, אך שם הסתפקו בהחרמת שני רכבי משטובה בבית החשודים ויצאו ללא מעצרים.
שנה חלפה מאז, ועם הרמת הראש הכללית של האויב ביו"ש חזרו גם ההרעלות, והפעם ביתר שאת. בחוות שבעת הרועים הסמוכה למעלה לבונה בבנימין הבחינו באחד הימים בכמה כבשים שחזרו חלשות מן המרעה לאחר ששתו מבור המים. התוצאה הייתה קשה: שלוש מתו בזו אחר זו. בחווה התלבטו האם מדובר בהרעלה מכוונת או מחלה פתאומית כלשהי, אך כשהעדר הושקה מאותו בור שוב כשבועיים אחרי ושש כבשים נוספות מצאו את מותן, לא נותר מקום לספק כי ידם של ערביי הכפר סינג'יל במעל.
בחוות מלאכי אברהם שליד הישוב מעלה חבר בהר חברון דפוס הפעולה של המחבלים היה דומה: פיזור רעל בין העשבייה או בתוך בורות המים בשטחי המרעה לפני כשלושה שבועות. מי שאכלו הפעם את הרעל היו כלבי הרועים שפיתחו סימני הרעלה קשים, אולם הצליחו לעבור את המשבר אחרי שקיבלו זריקת נוגדנים. לעומתם, אחת הכבשים שאכלה כנראה גם היא, מתה כעבור יממה.
באותה השבת הורעל עדר צאן נוסף 100 קילומטרים משם, בחבל בנימין. מחבלים ערבים מהכפר אל מועייר חדרו לשטחי המרעה של חוות מצודת דוד בבנימין, ופיזרו תמרים מורעלים בין העשבייה. תושב הבחין ב2 חשודים שיצאו מתוך בית בלתי חוקי הסמוך לכביש אלון כשהם מתעסקים באדמה, והזעיק את כוחות צה"ל. הכוחות שהוקפצו ביצעו סריקות אך הערבים הספיקו להימלט בחזרה לבית, וממצאים לא אותרו במהלך החיפושים. רק מאוחר יותר כשהרועה הגיע עם עדרו למקום, הבחין לפתע במספר עיזים שהחלו לגלות סימני הרעלה ולגסוס. בדיקה מדוקדקת בשטח, גילתה תמרים מורעלים שפוזרו ובקבוק חשוד. אחת מן העיזים ניצלה בעקבות טיפול מהיר שקיבלה, אך כמה עיזים נוספות מתו לבסוף בגסיסה איטית. לאחר האירוע עצר צה"ל את אחד מן החשודים שנמלט בחזרה לכפר, אולם הוא שוחרר כעבור זמן קצר.
וכמו באירוע ידוע מראש, פיזרו מחבלים בשנית רעל בשטחי המרעה של החווה בשבת שעברה. החומר הקטלני הוחבא הפעם בתוך פיתות ישנות ששימשו כפיתיון לעדר העיזים. נכון לכתיבת שורות אלו, עז אחת לפחות נפחה כבר את נפשה ויש לקוות שהאירוע יסתיים בכך.
ההרעלה זכתה לפרסום תקשורתי נרחב שהביא את צה"ל והמשטרה לעצור ארבעה חשודים עוד באותו יום. המשטרה אף הוציאה הודעת דוברות רשמית על האירוע, בה הצהירה כי היא "רואה בחומרה רבה ניסיונות של פלסטינים לפגוע במרעה של החוות ביהודה ושומרון, באמצעות המתה של כבשים ועיזים. כל מי שיפעל בניגוד לחוק ויפגע בחוות ששומרות על שטחי המולדת", איימו במשטרה, "ימצא את שלטון החוק במהירות". הערבים שנעצרו הפעם אמנם פגשו את שלטון החוק בתוך זמן קצר יחסית, אך גם הכירו מקרוב את הצדדים המופקרים שלו יחד עם ה"דלת המסתובבת" הידועה. כבר יומיים לאחר המעצר בישרו בכפר המרצחים על שחרורם של ארבעת המחבלים עם ערבות כספית בלבד.
ובאשר להצהרות הפומפוזיות על מהירותו של שלטון החוק, לא יכלו למצוא במשטרה זמן גרוע יותר לנפנף בכך מהשבוע הנוכחי. לא בודדים, לא עשרות. מאות פורעים ערבים מהכפר רשיידה במזרח גוש עציון ביצעו לינץ' בשבוע שעבר ברועי צאן יהודים מגבעת מקנה אברהם. הרועים הותקפו לעיני המצלמות, חלק מעדרם נשדד ושייח'ים מהכפר איימו בפנים גלויות כי ישתמשו בנשק כנגד התושבים וכוחות צה"ל. ארבעה רועים נפצעו, שניים פונו לבית החולים.
עוד באותו יום הוגשה תלונה בתחנת המשטרה, אך זו התעקשה לשמור על דממת אלחוט והתעלמה בבוטות מפניותיהם של שורת עיתונאים שביקשו לדעת אם ישנם כבר עצורים בפרשה מקרב מאות התוקפים גלויי הפנים שתועדו. למעלה משבוע חלף מאז התקיפה הקשה וטרם נעצר ולו חשוד אחד במעורבות באירוע. המשטרה שידעה להוציא הודעה מפוצצת על מעצר המרעילים, ממשיכה לשתוק ולהעניק חסינות לתוקפים. האם זוהי תוצאה של קמפיין "אלימות המתנחלים" שהתיר את דמם של רועי הצאן או שמא סיבה אחרת? תשפטו בעצמכם. אך מה שבטוח שמדינת ישראל צריכה להתעורר ובהקדם לפני שהרועים וצאנם יופקרו לחלוטין.