"ר' יעקב משה" - כך היה כינויו בפי מורנו ורבנו הרב אברהם יצחק הכהן קוק, מאז נפגשו השניים בחג השבועות תרס"ד, והרב חרל"פ דבק ברב קוק ונפשו נקשרה בנפשו.
במשך שנים רבות לא העמיקו בתורתו של הרב חרל"פ. בשנים האחרונות ישנה התעוררות ללימוד בכתביו. ייתכן שהסיבה לכך קשורה להוצאת כתבים וספרים נוספים שלו, ואולי מסיבות אחרות. המעמיק בכתבי הרב חרל"פ יכול לראות שלמרות ששפתו שונה משל רבו, עיקרי תורתו יונקים מעומק תורת רבו.
אמנם הרב חרל"פ ינק גם מעוד תלמידי חכמים וצדיקים גדולים שקדמו לרב קוק, כגון רבי יהושע צבי מיכל שפירא (שהיה רבו המובהק לפני הרב קוק) ועוד רבים. התורה שספג מהם, הן בעולמות הסוד והן בדרכי ההנהגה, ניכרת בכתביו. עם זאת, ביחסו לתהליך הגאולה, לסגולת ישראל, לענייני תפילה ומוסר - רישומיו של רבו המובהק ניכרים היטב.
בהקדמה למי מרום י"ג, בדבריו על התפילה, שואל הרב חרל"פ כיצד ייתכן שתפילה, שהיא דבר העומד ברומו של עולם, אינה מקבלת את מקומה הראוי. שהרי בתפילה אדם עומד לפני מלך מלכי המלכים, ואם היו הולכים למפגש עם אדם חשוב - ודאי היו מתכוננים כראוי. אך בתפילה רבים אינם מצליחים לכוון ולתת לה את ערכה. הרב חרל"פ מבאר כי מקור הדבר הוא בכך שבני אדם רואים בתפילה אמצעי במקום מטרה. רבים סבורים שמטרת התפילה היא מילוי בקשותיהם, כלומר שהתפילה היא אמצעי להשגת הבקשה, ואינם מבינים כי עצם העמידה בפני האלוקים, המפגש בין האדם לבוראו, הוא התכלית. מטבעם של בני אדם למאוס באמצעי ולבחור בתכלית, ולכן אין התפילה מקבלת את מקומה. על כן עלינו להעמיק את ההבנה והחוויה כי העמידה לפני ה' בתפילה היא עצמה התכלית. ממילא נוכל לכוון בתפילה ולתת לה את ערכה הראוי. כך הוא מבאר גם את דברי חז"ל: "כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו" - שאין הכוונה רק למקום פיזי קבוע שבו האדם מתפלל, אלא לאדם שהתפילה חשובה ומשמעותית לו ותופסת בחייו מקום מהותי, כאברהם אבינו העומד יום יום בתפילה לפני ה'.
אם נשווה דברים אלו לפתיחה לעולת ראיה של מרן הרב קוק זצ"ל, נראה רעיון דומה. עולת ראיה נפתחת בפסקה: "התפילה המתמדת של הנשמה מתאמצת היא תמיד לצאת מן ההעלם אל הגילוי", והרב זצ"ל מרחיב כיצד בעמידת האדם בתפילה הנשמה מאירה כשושנה הפותחת כנפיה. מדברים אלו ניכרת הגישה הדומה והמשלימה בין תורת הרב חרל"פ לתורת רבו. הרב קוק מתאר את הופעת התפילה בנשמה, באדם ובעולם, והרב חרל"פ מנתח את מהות התפילה בכלים של שאלה ותשובה.
דוגמה נוספת לדמיון בין הרב ותלמידו אפשר למצוא בדבריו על אהבת ישראל. הרב חרל"פ כותב (רזי לי, עמ' ס):
"אהבת הבריות צריכה להימשך בלי שום גבול ובלי שום צמצום... וכל אחד ואחד מישראל בין שהוא מאוהביו בין שהוא משונאיו ורודפיו... על הכל צריכים להביט במבט של אהבה".
באופן דומה כותב הרב קוק באורות ישראל, אהבת ישראל, סעיף ד:
"כל מה שבא בדברי תורה שבכתב ושבע"פ, שיוכל לרפות קצת את האהבה של ישראל, אפילו ביחש לרשעים היותר מוחלטים, הם נסיונות ובירורים לאדם איך שיעלה על מדרגה עליונה של אהבת השי"ת".
אלו רק שתי דוגמאות כטיפה מן הים. מי שיעמיק בכתבי הרב ותלמידו ימצא במקומות רבים דברים דומים ומשלימים, שאין כאן המקום להאריך בהם.
תורתו של הרב חרל"פ עדיין אינה נלמדת בשער בת רבים כתורת רבו. נאמרו לכך הסברים שונים. יש הרוצים לטעון כי הרב חרל"פ והרב קוק לא החזיקו בדעות דומות לחלוטין, ולכן תלמידי הרב צבי יהודה, שעסקו בתורת הרב קוק, לא עסקו בתורת הרב חרל"פ. אך בעיני נראה שהטעם אחר (כפי ששמעתי מהרב אליהו ברין בהיותי תלמיד בישיבה הגבוהה בבית אל): הרב חרל"פ והרב קוק שניהם פיתחו שפה מעמיקה השוזרת מושגים רבים מעולמות הגות עמוקים ונשגבים. הרב קוק זכה לבן שהקדיש את כל כוחותיו וזמנו להנגשת תורת אביו לעשרות ומאות תלמידים, שכל אחד מהם העמיד תלמידים הרבה. לעומת זאת, תורתו של הרב חרל"פ טרם זכתה לעיסוק נרחב ולתרגום הגותו לשפה המובנת לרבים. ולכן מעטים יחסית הם העוסקים בה - כפי שמוצאים אנו גם בריבוי העיסוק בתלמוד הבבלי לעומת העיסוק בתלמוד הירושלמי: במשך הדורות הרחיבו הראשונים והאחרונים את עיסוקם בבבלי ופחות בירושלמי, וממילא רבים העדיפו את הדרך הסלולה על פני סלילת דרך חדשה.
נראה כי כיום תורתו של הרב חרל"פ, המשלימה במקומות רבים את תורת רבו, יכולה להוות נדבך חשוב לבניית השקפת עולם בתחומים רבים: גלות וגאולה וצמיחת הישועה בימינו, תורה ומידות, תפילה ומועדים, ואף פרשנות התנ"ך (פרשת שבוע, תהילים, משלי ועוד) וביאור אגדות חז"ל.
העוסק בכתבי הרב חרל"פ פוגש עומק ורוחב. לעיתים העומק והרוחב מרתיעים מעט, שכן בתורתו ישנם גם רעיונות מוחלטים וטוטאליים: דרישה גבוהה של התמדה ללא פשרות בלימוד תורה, חיים של אמונה שאינה פוסקת לרגע ועוד. כפי שהרב חרל"פ דרש מעצמו - כך הוא דורש בכתביו. אולם בצד רעיונות מוחלטים אלו ניתן למצוא גם שיח על תהליכיות, ועל ערך העמל וההתמדה בהתקדמות בדרכי ה'. כך הוא מבאר את הפסוק "מי יעלה בהר ה'": על הר ה' לא נאמר "כי יש פסגה סופית", אלא המטרה היא להיות מי שעולה ומתקדם תמיד בדרכי ה'. ואף ניתן למצוא התייחסות לנפילות, כפי שכותב הרב חרל"פ ( רזי לי, עמ' רס"ח):
"גם בזמן נפילת המוחין אפילו על ידי הכשלה בדבר גס, ואפילו אם מרגיש בקרבו שאי אפשר לו עדיין להיבדל מזה, ורואה בנפשו כי עוד יכשל ויכשיל, אל יתרפה מלקיים את כל מה שבידו לקיים, ועל כל הגה טוב שנופל בו אז ישמח עליו... ולא לאט יראה לרחוץ את עצמו מצואתו וישוב לרוממותו".
נמצינו למדים כי תורת הרב חרל"פ יש בה בחינה של "הפוך בה והפוך בה - דכולה בה": גם תורתו שלו וגם תורת רבו הרב קוק; גם תורה הנוגעת בשמי שמים וגם רעיונות הנוגעים בהנהגות היום־יום. תורתו נוגעת בהרחבה ובעומק בתחומים רבים של החיים האישיים והלאומיים, וכוללת יחדיו שמים וארץ, כלל ופרט, עבר הווה ועתיד, פשט וסוד ועוד.
תורתו - תורת ארץ ישראל הגואלת - של הרב חרל"פ לא זכתה בתקופתו לשופר שישמיע אותה ברבים כראוי. לשמחתנו, בשנים האחרונות יצאו לאור כרכים נוספים מסדרת מי מרום וחוברות בנושאים שונים מכתביו. נוסף על כך, הוועד להנצחת הרב חרל"פ הוציא שלושה ספרים: "אגרות מרום" - מכתבים ומאמרים, "מפניני הי"ם" - אוסף פנינים ואמרות, ו"שירת הי"ם" - שיצא לאור מחדש במהדורה משובחת לאחר עשרות שנות איסוף ומחקר מקיף, שכלל יותר מאלף ראיונות עם תלמידיו ומוקיריו. הרב אברהם דוב אוירבך זצ"ל כתב לאחר קריאת הספר:
"עיקר הזיו וההדר של הספר הוא במשבצות הזהב המשובצים במילואותם, באמרותיו והגיגיו ופתגמיו של הרב זצ"ל אשר מלטשים ומבריקים ומחדדים את הסיפורים והעובדות ומזרימים נשמה וחיות לכל העובדות והמעשים וההנהגות, ומצטיירת התמונה הנכונה כי הכל נמשך מאורות הקודש שהפציעו בזוהר יפעתם, לאמר: כי האיש המוצב ארצה ועוסק בכל הנצרך והנדרש יסודו ומקורו בציץ הקודש שעל ראשו המגיע השמימה ומשם היניקה ושפע הקודש, ועל כל המעשים פרוסה הפרוכת - קודש לה'."
אולם עדיין נדרש להוסיף עיסוק בכתביו ולהעמיק בתורתו בדורנו. כתביו יכולים להאיר את התקופה שבה אנו חיים באור גדול. וכפי שלימדנו הרב חרל"פ (בפתיחה למעייני הישועה): "הצפייה לאור הישועה גדולה מהישועה עצמה". יהי רצון שנזכה לטעום מהאור החדש המאיר בדורנו, ולקיום דברי הנביא: "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
הכותב הוא חבר בוועד להנצחת הרב חרל"פ.