מרים פרץ, כלת פרס ישראל שהתמודדה בעבר על תפקיד נשיאת המדינה, התייחסה בריאיון לחדשות 12 לבקשת החנינה שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא המדינה יצחק הרצוג.
"אני חייבת לומר לך שסיפור החנינה הוא החלטה של אדם אחד, של נשיא המדינה. אני סומכת על הנשיא שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה. הוא אמר שהוא רואה את כל המדינה הזאת, את כל העם הזה. הוא לא רואה רק את הקבוצה הזאת או הקבוצה הזאת. הוא רואה את טובת מדינת ישראל והוא יכריע ויקבל החלטה".
בהמשך הדגישה כי המבחן כעת אינו רק של הנשיא, אלא של הציבור כולו: "עכשיו זה יהיה המבחן שלנו - כל אלה שמדברים בשם הממלכתיות, האם יקבלו את ההכרעה של נשיא המדינה, גם אם היא לא תואמת לעמדתם. זה המבחן שלנו. הנשיא יכריע".
במהלך השיחה נשאלה פרץ גם לגבי עמדתה על חוק הגיוס, "אין מנוס מחלוקה שווה של נטל, אין מנוס. 7 באוקטובר עוד יותר הדגיש את זה. אנחנו חייבים לשאת יחד בנטל שווה. איך? אני לא יודעת. כמה אחוזים? אני לא יודעת, אני לא מבינה בזה".
פרץ התייחסה לבניה שנפלו בקרב, אוריאל ואלירז, ולחיבור בין תורה לצבא: "הבנים שלי, אוריאל ואלירז, שמעו מהרבנים שלהם, שאפשר להחזיק בספרא ובסייפא. אפשר להיות כמו אלירז, עם פאות - בן תורה, ושאף אחד לא יאמר שבני אלירז לא היה בן תורה".
"תורתו לא הייתה שונה, אבל הוא הצליח גם להיות בן תורה, וגם להיות לוחם. אני רוצה לשמוע מהרבנים, גם של אחינו החרדים, לאפשר. התורה היא חשובה לי לא פחות מכל אדם, היא הבסיס שלי, על זה אני חיה".
פרץ ציינה כי הפתרון צריך להתבסס על הבנה הדדית: "יש אנשים שהם לא ממש בהכרח לומדי תורה, ואנחנו צריכים לשאת יחד, אנחנו גרים בארץ הזאת יחד ואנחנו צריכים להיות סובלניים. אנחנו לא צריכים לשפוך את התינוק עם המים. יכול להיות שזה נדרש בשלבים, זה תהליך".
בהמשך הריאיון סיפרה פרץ על המפגשים הרבים שלה עם משפחות שכולות מאז מתקפת השבעה באוקטובר: "הייתי אצל 450 משפחות שכולות. לכולן אמרתי: 'אנחנו ממשיכים, כי מה הטעם לנפילת הילדים שלנו, אם לא נחיה? מה הטעם לנפילתם?' בשביל מה הם יצאו לקרב? כדי שיאפשרו לנו לחיות במדינה הזאת ובארץ הזאת. אנחנו צריכים ללמוד לחיות עם הכאב, לחיות עם המוות של הילדים שלנו".
"הלב הזה שנקרע כמה פעמים, הלב הזה של כל המשפחות האלה שנעקרו ממנו כמה חדרי לב, הוא ממשיך לפעום. כוח החיים גדול יותר מכוח המוות ואנחנו צריכים להיות עוד יותר ראויים לילדים שלנו".
לדבריה, דווקא המשפחות השכולות יכולות להוביל שינוי תודעתי לאומי: "עכשיו, הרוח של העם הזה קצת בדאון, ואנחנו צריכים להרים אותה, דווקא אנחנו המשפחות השכולות - יכולות להרים את רוח האומה הזאת, רוח הבנים שלנו שתמשיך ותגדל בכל הלבבות".