העיתונאי הוותיק ישראל הראל מזכיר כי בעבר ביקרו בשמאל את הצעירים הדתיים שממקדים את הכוחות ביהודה ושומרון וקראו להם להתיישב בנגב ובגליל - ותוהה מדוע כעת יוצאים נגד מי שפעלו בדיוק באופן הזה.
במאמר שפרסם בעיתון "הארץ" כתב הראל: "דווקא אלה שעמדו באחד במאי על המדרכות, מתקנאים בצועדים, הניפו ברמה את נס ההתיישבות והם מחזיקים בו עד היום הזה, ובעוצמה גדלה והולכת. אולי משום שהוא תכלת לבן ולא אדום. אולי. כאשר חניכי בני עקיבא החלו במפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, המתנגדים טענו: ומה עם הנגב הריק שהבדואים כובשים אותו? ומה עם הגליל, שאיבד את הרוב היהודי (היום, בשל התקינות הפוליטית, טענה זו אסור לה שתישמע).
וראה זה פלא, מאז שאנשים אלה החלו החלו ליישב גם את הנגב והגליל, אותם אלמנטים מקנאים וזועמים מעל כל במה: "זאת תנועת השתלטות". אולם ללא "תנועת ההשתלטות" הזאת, קיבוצים דוגמת כרם שלום, שומריה וכרמים (שלושתם, לא טריוויאלי, מתנועת "השומר הצעיר"), היו מתפרקים מאין יושב. ויש דוגמאות נוספות", הוסיף.
הוא הזכיר כותרת שהופיעה בעיתון השבוע שטענה כי "מטולה חוששת מהשתלטות עוינת - ולא מלבנון". "סאבטקסט: הגעת דתיים למושבה מסוכנת יותר מפלישה של כוח רדואן. משה גלעד הוא מהכותבים הבודדים בעיתון זה שכתיבתו היא כתיבה ציונית. מה צר שגם הוא נשבה בדעה, ואף בשנאה קדומה. ובכן, משה: אלה המוכרים לי עזבו תפקידים בחינוך, בבריאות הנפש ובאקדמיה, ועלו למטולה על בסיס אישי. לבם לא יכול היה להשלים עם היותה של המושבה הוותיקה הזו מושבת רפאים. הם עוסקים בה, או בסביבתה, בשיקום במובן הרחב.
כשתושלם המלאכה רובם ישובו למקומותיהם. וגם אם יתמידו בשליחותם, איזה אסון ירד על הגליל (או על הנגב) אם תוספת כוח האדם המקצועית והאידיאליסטית הזו תישאר באזור? הרי חלק מיושביו - דוגמת מרגליות ומושבים וקיבוצים צמודי גדר גבול אחרים - נטשוהו ואינם מתכוונים לשוב אליו עוד. עדיף בעיניך גליל נטוש למחצה?", תהה הראל בסיום מאמרו.